בית הטור של יעל מי דואג לתושבי הפסגה בוועדת התחבורה העירונית?

מי דואג לתושבי הפסגה בוועדת התחבורה העירונית?

דוא הדפסה PDF

בשבוע שעבר התקיימה ישיבה של ועדת התחבורה בעיריית ירושלים. הועדה הפעם עסקה בעידכונים לגבי הרכבת הקלה בהשתתפות ארבעה חברי מועצה בנוסף ליו"ר, נציגי אגד, נציגי סיטיפס ונציגי תוכנית לתחבורה ונציגי אגף התחבורה בעירייה. לא סוד הוא

שכל הפעלת הרכבת הקלה בעיר בכלל ובפסגת זאב בפרט, אינה פשוטה בעיני והיא לוקחת בחשבון את צרכי החוזה בין המדינה והזכיין על חשבון התושב הפשוט. הצגתי בפני חברי הוועדה את ה"אני מאמין שלי" וביקשתי את הסכמתם להצעות ההחלטה שהעלתי כדי שנוכל לעלות אותם להצבעה במועצה. לצערי, אמרו שאר חברי הוועדה, כי בלאו הכי אין לוועדת תחבורה כוח לשנות נושאים כה כבדים. לכן הצביעו בעד הצעה פושרת לכתוב מכתב ולהחתים את חברי המועצה שגם בדרום העיר לא יבוטלו קווי האוטובסים עד אשר תדירות הרכבת תהיה אחת לחמש דקות, כמו בפסגת זאב.

אני מביאה בפני קוראי  את הדברים שאמרתי בוועדת תחבורה:

"אני מלווה את פרויקט הרכבת הקלה מתחילתו, יותר מ 12 שנה, ונדמה לי שמעטים מודעים כמוני לגלגולי התכנון ו"ליקוי המאורות" שעבר הפרויקט הזה. מעטים גם צפו מראש, כמוני, את העובדה שמדובר בכישלון ענק.

זאת הייתה, דרך אגב הסיבה שעזבתי את תיק התחבורה, כי לא הייתי מוכנה להוביל פרויקט שכזה.

על פי התכנית המקורית פרויקט הרכבת הקלה בקו הנוכחי שהחל בשנת 2000, היה אמור להסתיים בשנת 2006!  כעת אנחנו בסוף שנת  2011 והרכבת עדיין אינה פועלת כסדרה וזה בטח ייקח עוד כמה חודשים.

הכסף שבוזבז  מגיע למשהו כמו 5 מיליארד ₪ ועוד היד נטויה. הפרויקט, ממשיך לחלוב עוד ועוד תקציבים ציבוריים ללא קנה מידה וללא סוף. אני מניחה שאתם לא מודעים לכך שבהסכם עם הזכיין התחייבה המדינה למינימום ביקושים בסדר גודל של 140,000 נוסעים ליום ברכבת. לפי הערכות שלי המסתמכות על סקרי הרגלי נסיעה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צפוי כי בערך 75 אלף איש ישתמשו  ברכבת ליום כך שלפי הנוסחה שבהסכם זה אומר שהמדינה תצטרך לשלם לזכיין 76 מליון ₪ בשנה או  2.5 מיליארד במשך 30 שנות ההסכם. גם אם ייסעו ברכבת 100 אלף תושבים ביום, נתון ששמעתי ממשרד התחבורה, עדיין המדינה תשלם לזכיין 1.4 מיליארד ₪ לאורך תקופת הזיכיון.

כפי שאני אומרת כבר שנים, הרכבת אינה הפתרון התחבורתי המתאים לירושלים. עדיף היה לסלול נתיבי תחבורה ציבורית ולרכוש אוטובוסים עם רמת זיהום נמוכה. היה עולה הרבה פחות ונותן פתרונות טובים יותר.

הבעיות שכעת עלו לפני השטח בעקבות הפעלת הרכבת:

בפסגת זאב כבר כמעט חודש נוצרו פקקי תנועה ביציאה מהשכונה. הבעיה היא שקשה לחצות את ציר מסילת הרכבת מכיוון שהרמזורים שתוכנתנו ע"י סיטיפס נותנים עדיפות לרכבת. המצב שנוצר הוא שאדם יוצא מביתו בקצה פסגת זאב לוקח לו לפעמים 45 דקות עד שהוא מגיע בכלל לשד' עוזי נרקיס שגם בהם  גדל העומס בגלל הרכבת.

בקרוב מתכננים להפסיק את קווי האוטובוסים שיוצאים מפסגת זאב לכל רחבי העיר, קווים 6,8, 22,49 ,46 וכו' ויחייבו את כל הנוסעים  לנסוע ברכבת. אל תחנת הרכבת יגיעו התושבים  באוטובוסים פנימיים (שאטלים) שכמובן יתקעו גם הם בפקקים שיצרו הרמזורים  שתוכנתו לטובת הרכבת וכך ייקח שעה להגיע לתחנת הרכבת. לעלות לרכבת ואם אתה לא עובד בעירייה או לאורך תוואי הרכבת אתה צריך לקחת אחר כך אוטובוס נוסף כדי להגיע ליעד שלך בגבעת שאול תלפיות או קניון מלחה, מה שהיית עושה עד היום באוטובוס אחד ובשליש הזמן.

שלא לדבר על הפסקות בפעילות הרכבת בגלל תאונה או חפץ חשוד, החיכוכים בין ערבים ליהודים שהם דבר יום ביומו, הבעיות הביטחוניות והבטיחותיות שאין להם פתרון ולא אפרט כאן.

אני מציעה לקבל החלטה:

א. לא לתת קדימות רמזורים לרכבת במקומות בהם היא יוצרת עומסי תנועה.

ב. לא לבטל את קווי האוטובוסים היוצאים מהשכונות בצפון ירושלים ובדרום ירושלים.

ג. לא לגבות תשלום מלא עד שהרכבת תפעל בתדירות שבהסכם".

הצעותי כאמור, לצערי, לא התקבלו, חברי ועדת תחבורה שנכחו בדיון, הסכימו לקבל רק את ההצעה הפושרת לגבי דחייה של ביטול קווי האוטובוס. חברי המועצה אלו היו: היו"ר שהעלה את ההצעה - דידי הרשקוביץ מישראל ביתנו, עדנה פרידמן מהמפד"ל, הרב אברהם פיינר ושלמה רוזנשטיין מאגודת ישראל.

כדאי לזכור מי לא היה מוכן להלחם את מלחמת התושבים  בשכונות.

עדכון אחרון ( חמישי, 26 ינואר 2012 00:03 )  

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים