בית הטור של יעל להיות ישראלי

להיות ישראלי

דוא הדפסה PDF

לפני שבוע נהגתי באחד מכבישי העיר, רציתי לפנות מנתיב פקוק ימני לנתיב יותר משוחרר מצד שמאל. הבטתי במראה - לא היה אף רכב מצד שמאל, אותתי וברגע שניסיתי לעבור  נתיב, חתך אותי רכב שהגיע במהירות, התחכך ברכב שלי ונהדף שמאלה. היו ברכב הזה צעירים ערבים שעצרו מיד את הרכב שלהם לבדוק נזקים, אני נסעתי מעט כדי למצוא מקום לעצור מצד ימין, להפתעתי, הרכב שפגע  מיהר לנסוע הלאה. יצאתי לבדוק נזקים ולא מצאתי אפילו שריטה. לפני שנכנסתי שוב לאוטו, שמתי לב שגם הרכב שלפני עצר, ירדה ממנו נהגת שסיפרה לי שהספיקה לרשום את מספר המכונית שנסעה בפראות והציעה לי את המספר. גם רכב שנסע מאחורי עצר והנהג ירד מרכבו כדי לבדוק איתי אם בכל זאת נגרם נזק כלשהו. בעיני זה היה רגע ישראלי מזוקק, הרצון להגיש סיוע לזולת ברגע של מצוקה. בערב יום העצמאות, עשיתי את דרכי לאורך רח' מאיר גרשון אל הבמה המרכזית. לפתע, עברה שם נערה עם מיכל קצף, נעמדה מול חלון ראווה של אחת החנויות ובשיא המרץ ריססה את כולו בקצף מלכלך.  לא אמרתי לה דבר, כי חששתי ששאר הקצף ימצא את מקומו מותז לעברי. גם רגע זה שיקף בעיני את הישראליות, כאשר אנשים מסויימים מבלבלים בין מושג העצמאות לאנרכיה. למעשה גם ההתנהגות שלי הייתה סוג של ישראליות - לא להעיר על התנהגות קלוקלת מחשש שמא יבולע לי. הרגע הישראלי המכונן מאוד ציפה לי בבוקר יום העצמאות, אירגנתי לבוקר הזה סיור בעקבות קרבות באזור פסגת זאב בהדרכתו של ד"ר יוסי שפנייר. עצם העובדה שהגיעו לסיור קרוב למאה איש, כבר מאוד חימם את הלב. אח"כ, הגענו בעשרות מכוניות, החנינו למרגלות הארמון הבלתי גמור של חוסין ועלינו לארמון. לתצפית מרהיבה מהגבעה שהיתה ביתו של שאול המלך וקרובה כל כך לפסגת זאב, תוך הזכרת העבר המקראי, האירועים  והקרבות שהיו באזור במאה השנים האחרונות וכל זה עם אוכלוסיה מאוד מגוונת מפסגת זאב, בעיני, בילוי שכזה ביום העצמאות נותן הרבה כח להמשיך הלאה.

עדכון אחרון ( ראשון, 24 אוגוסט 2014 04:21 )  

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים