בית הטור של יעל מתי נביט בפרחים?

מתי נביט בפרחים?

דוא הדפסה PDF

שלושה שבועות עברו. הורים רבים מסתכלים אל האופק של המשך הקיץ בתוגה רבה. אם עד עכשיו הילדים היו בקייטנה, תיכף מגיע הזמן שזה הם מול הילדים. אם תקשיבו היטב תוכלו לשמוע את הדהוד צעקת המצוקה של ההורים: "אמאל'ההההה" ואח"כ, בקור רוח, את  תחשיב הימים שבהם יוכלו להעביר את הילדים לסוכני משנה: סבתות, חברים+ שבוע במלון עם הפעלה 24 שעות ביממה לילדים.
מצד אחד, החופשה  ארוכה מידי, בעיקר כאשר להורים אין במקביל חופשה מהעבודה.
מצד שני, להתייחס לילדים, כנטל שמצריך סידור עבודה? תודו שזה בעייתי.
לפני מספר שבועות סיימתי לקרוא את הספר "שנת הגנן" של הסופר הצ'כי קארל צ'אפק. ספר קטן שהוא  תמצית של תובנות מדהימות לחיים, לעיתים ציניות, לעיתים סלחניות מנקודת מבט של גנן לאורך עונות השנה. מעבר לכך שהספר עשה לי חשק לגדל צמחים במרפסת, יש בו תובנה שכדאי לנו כהורים לשים לב - צ'אפק מדבר על הגנן בתקופת החורף: "אך רק עכשיו כאשר הגינה התכסתה בשלג, הוא נזכר במה ששכח מפאת קוצר הזמן: להביט בה. כאשר בקיץ מיהר להביט בגנטיאנה הפורחת, היה חייב להתעכב בדרך כדי לנכש מהדשא עשב שוטה. כאשר רצה להשביע את עיניו ביופייה של הדרבנית בפריחתה, נוכח לדעת שהוא חייב לחזק אותה בסומכות... מה אתם רוצים, תמיד, היה מה לעשות, האם הוא יכול לעמוד סתם כך, לתחוב את הידיים לכיסים ורק להביט איך זה נראה"? שואל צ'אפק בלעג.
כן, בין כל המטלות, אנו כהורים חייבים לעצור ממרוץ החיים, להרגיע, ופשוט להיות עם הילדים. אחרת, נגיע למצב שיהיה מאוחר מידי והם יגדלו מבלי ששמנו לב ו"כל הגינה תתכסה בשלג", מבלי שנהנו, מבלי שהם נהנו. ואין מתאים לתקן את המצב יותר מעכשיו:  "פשוט לתחוב את הידיים לכיסים ורק להביט איך זה נראה" חופשה נעימה!

צילום: סם קוניגסברג

 

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים