בית הטור של יעל

הטור של יעל ענתבי



מי דואג לתושבי הפסגה בוועדת התחבורה העירונית?

דוא הדפסה PDF

בשבוע שעבר התקיימה ישיבה של ועדת התחבורה בעיריית ירושלים. הועדה הפעם עסקה בעידכונים לגבי הרכבת הקלה בהשתתפות ארבעה חברי מועצה בנוסף ליו"ר, נציגי אגד, נציגי סיטיפס ונציגי תוכנית לתחבורה ונציגי אגף התחבורה בעירייה. לא סוד הוא

עדכון אחרון ( חמישי, 26 ינואר 2012 00:03 ) קרא עוד...
 

אותי לא יוציאו פראיירית

דוא הדפסה PDF

אם בעבר תהיתי איך אני צריכה להגדיר את עצמי, הרי שלאחר השבוע האחרון, אין לי ספק ההגדרה היא "ישראלית".

עדכון אחרון ( חמישי, 26 ינואר 2012 00:02 ) קרא עוד...
 

האייפון וגיל המעבר

דוא הדפסה PDF

מכירים בוודאי את הביטוי "לתת אגוזים למי שאין שיניים" שמשמעו לתת משהו איכותי למי שלא יכול לנצל את האיכויות שלו. כשמקומות עבודה משדרגים את הפלאפונים לעובדיהם, העובדים שבדרך כלל מקבלים את הפלאפון, הם בדרך כלל בתפקיד בכיר ובעלי וותק,  אפשר להגיד גברים בני 45+, שכבת הגיל שלי פחות או יותר. הם  אולי אוהבים חידושים טכנולוגים, אבל לוקח להם זמן כדי להסתגל  אליהם. כדי שבני ה+45, יוכלו לקרוא ולשלוח מסרונים הם, בדר"כ צריכים גם משקפי קריאה, מה שבדר"כ לא נמצא בהישג ידם.

איכשהו יוצא שככל שלבנאדם יש פחות שערות על הראש, כך, כנראה כפיצוי, הפלאפון שלו יותר משודרג.  אם אתם נופלים על מישהו שרק היום קיבל את הפלאפון שלו ותסמסו לו, הסיכוי הטוב שהוא יענה לכם אחרי יומיים וגם אז זה יהיה גיבוב של אותיות,  כי איכשהו האצבע שלו רצתה "ב" ויצא לו "צ". אחרי מספר ניסיונות מפדחים הוא מתאפס על הדרך לשלוח סמס אבל מתבאס שעל כל מסרון הוא צריך להרכיב משקפיים לראייה. אי לכך הוא לא מרכיב ומנסה להרחיק את הפלאפון עד כמה שידו משגת וזה אף פעם לא מספיק .הדבר שהכי מלחיץ עבורם, הוא לעבור את כל האותיות שמציע מקש מסוים ולפספס את האות שהם רצו לכתוב, איכשהו תמיד האות שאותה רוצים לכתוב היא האות שעוברת הכי במהירות תחת לחץ האצבע וכך קורה שעושים מספר סבבים עד שמגיעים לאות הנכונה או שבסוף מתפשרים על אותיות סופיות במקום רגילות או להיפך בתקווה שהצד השני יבין.   ועוד לא דיברתי על שליחת סמס למישהו אחר ממי שמתכוונים אליו, או שליחתו לאדם הנכון אבל לטלפון של בזק ואז ההוא מקבל הודעה בטלפון שנשמעת כאילו יצור מצונן,  מהחלל החיצון מקריא את ההודעה שרצופה באותיות שהתחלפו בדרך, מבלי יכולת לדעת מי שלח אותה. מה אני למשל יכולה להבין מההודעה הקולית שקיבלתי ממספר שלא זיהיתי בטלפון של בזק ושנשמעה בערך כך: "מעפגינים נגב אפקקימ מאאר בפסל האדום וההר גך אולין ברגבת לספרא א-מיטה מאבק" נראה לי סתם מישהו חמד לו לצון!

 

עדכון אחרון ( שישי, 02 דצמבר 2011 11:08 )
 

רחל אמנו והמחאה החברתית

דוא הדפסה PDF

בהמשך לדברים שכתבתי בטור הקודם על שמות תחנות הרכבת הקלה בשפות השונות, קיבלתי עידכון, כי תחנת הרכבת ברח' קינג ג'ורג' נקראת בעברית... קינג ג'ורג'. בערבית מתורגמת כמובן ל... "קינג ג'ורג'" והתרגום לאנגלית הוא, איך לא? "ג'אפה סנטר"! יכול להיות שהאירופאים שם בסיטיפס, חושבים שאנחנו לגמרי עולם שלישי?

אפרופו עולמות, במוצאי שבת האחרונה נסענו לקבר רחל. ביום שלישי השבוע חל יום  פטירתה והיה לי סוג של געגוע. חשבנו שכדאי שנבוא מספר ימים לפני יום שלישי כי תיארנו לעצמנו שבמוצאי שבת, בקור הירושלמי, בוודאי יהיו שם מתי מעט. עברנו את גילה ומהפניה אל בית לחם, ראינו את כל ה"מתי מעט" מחכים בפקק שלא נגמר. אחרי שעה הגענו למתחם, אלפי אנשים, חרדים, חילוניים וכיפות סרוגות. עמדתי במתחם הנשים, נשאת ומתקדמת על גלי ההמון ובין תפילה לבקשה, הבטתי סביבי והבנתי שבקבר רחל, מן הסתם במשך כל השבוע או החודש, פה זה למעשה המחאה החברתית האמיתית. בלי נואמים ובלי תקשורת משפיעה ומכוונת, אלפי אנשים בתחלופה אדירה כך שמדובר למעשה במאות אלפים שמגיעים ומבקשים צדק חברתי - מבקשים על הפרנסה, ומבקשים על הבריאות, על העקרות ועל זיווג הגון. העם דורש צדק חברתי! התקשורת אולי הכתירה את דפני ליף כנציגת המחאה, העם, למרות שזה מאוד לא פוטוגני, העם דבק באמא רחל. מתחם הקבר לא מואר במיוחד, אין זרקורים, אין הופעות של זמרים מפורסמים, אין אוטובוסים עם קהל מגוייס ואין סלבס. במקום כרזות ושלטים, הדבר היחיד שנישא שם הוא ספר תהילים  ובמקום צעקות קצובות של סיסמאות על צדק חברתי,  נשמע "נהי, בכי תמרורים".

ביום פטירת רחל, חל גם יום הרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, כאשר השיח הציבורי בעם עלה מדרגה והתדרדר עד לכדי רצח. מתוך כל שנכתב על יצחק רבין, עושה רושם שהוא היה מרגיש הרבה יותר בנוח במחאה החברתית בקבר רחל מאשר המחאה המוחצנת   בכיכר. זאת בתנאי כמובן שלא היו מבקשים ממנו לשיר.

 

 

מגדל בבל

דוא הדפסה PDF

חוויה די משעשעת לנסוע ברכבת ולהקשיב להכרזות. לעיתים יוצא לכרוז להודיע הודעות ספונטניות כמו לפני מספר ימים "שימו לב, לא לעלות לרכבת המגיעה בגלל העומס, מיד יגיעו עוד שלושה רכבות"! האמת, למי יש זמן לבדוק בשעת לחץ, את מין הרכבת שמגיעה...?

ההודעות המוקלטות של שמות התחנות, מבלבלות יותר:

לגבי שמות שלא צריך עבורם תרגום, בחרו ברכבת בכל זאת לומר אותם בשלוש שפות פעם אחר פעם, אחר פעם, אבל במבטא אחר, כנראה על מנת לבדר את הנוסעים.

וכך שמעון הצדיק בערבית נשמע כמו עיראקי במבטא כבד: "שמעעון הססאדיק".

בתחנות אחרות, התרגום לשפות אחרות אינו מהימן למקור:

בתחנת גבעת התחמושת – כנראה לא היה נעים להגיד לערבים שזהו שם התחנה, שלא יזכרו במלחמת ששת הימים, לכן, שם התחנה הוחלף ל "א-שייח ג'ראח". שער שכם הופך בערבית ל "ראס אל עמוד". גם בתרגום לשפה האנגלית, לא רוצים כנראה להפחיד את התיירים ולספר להם שהם עוברים  בשועאפט, לכן שועאפט דרום נקראת באנגלית רק סאוט - דרום, בלי להזכיר את שועאפט. ואילו שועאפט צפון מתורגמת ל"בית הנינה" בצליל ענוג.

כך יוצא שאם תייר אמריקאי ישאל דובר עברית איפה נמצאת "תחנת סאוט", דובר העברית, למרות שירצה מאוד להסביר את פניו לתייר,  לא ידע מה להשיב.

ממש כמו מגדל בבל בפרשת נח שהיא פרשת השבוע:

כזכור, במגדל בבל, רצו האנשים לעשות  מגדל עד לשמים. כדי להניא אותם מלבצע את הפרויקט, בילבל הקב"ה את שפתם. האחד רצה פטיש הביא לו חברו אבן וכו' וכו' הסיפור ידוע, עד שהמגדל קרס.

ההשוואה של הרכבת למגדל בבל ממש מתבקשת, כאשר חווים כולנו את בעיות התנועה שיצרה הרכבת, כאשר מגלומנים שפכו 5 מיליארד ש"ח על הפרויקט שאינו מתאים לעיר. נראה לכם שבעיות השפה ברכבת, הן סוג של רמז שאנחנו מקבלים מלמעלה?

 

 

עדכון אחרון ( שישי, 02 דצמבר 2011 11:08 )
 
עמוד 4 מ- 13

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים