בית הטור של יעל

הטור של יעל ענתבי



ונהפוך הוא

דוא הדפסה PDF

אמא. אבא. ילד. עוד ילד ותינוקת.

את כולם רצחו הרשעים. כבר כמה פעמים לפני חג הפורים, מרים ההמן התורן, מזרע עמלק את ראשו ומכיש בעקיצת הנחש שלו. חברים מהשמאל מפסגת זאב, לא הצדיקו את הרצח. אבל אמרו שאם משפחה הולכת לגור במקום כזה, זה חלק מהסיכונים.

בעיני זה לא חלק מהסיכונים. או שזה סיכונים שווים לכל תושבי ארץ ישראל.

ובטח שהסיכונים שווים בין כל התנחלות היושבת על הקצה לבין פסגת זאב.

זה שהשכונה שלנו נמצאת מעבר לקו הירוק, זה דבר ברור. זה שאנחנו מוקפים בשכונות ערביות, זה גם דבר ידוע, אבל זה שממש ליד, קיימת שכונה ערבית ירושלמית שהמעבר בין רמאללה לבינה הוא חופשי ללא מחסומים, זה לא כל אחד יודע, ואם יודע, לא תמיד מבין את המשמעות.

אז לידידי השמאלנים מהפסגה אני רוצה לספר שכל פלסטיני הנקרא שוהה בלתי חוקי, יכול לצאת מביתו שברמאללה ולנסוע חופשי ללא מחסומים, דרך ענאתה היישר לתוך מחנה הפליטים שועאפט שנמצא בשטח המוניציפאלי של ירושלים מול פסגת זאב מזרח.

החוק במ.פ שועאפט כבר מזמן אינו חוק של ישראל. אבל הואקום הזה התמלא ואת החוק והסדר במקום, ממלאת הרשות הפלשתינאית במקרה הטוב וחמאס במקרה הרע. הם בונים שם חופשי ללא הפרעות של העירייה שאינה מקבלת גיבוי מהמשטרה והם מכניסים למחנה כל מה שהם רוצים שיהיה לעת הצורך. וכולם שותקים.

והחיים ממשיכים ופורים יחגג והילדים יתחפשו, וגם אנחנו נשים על עצמנו את המסיכה הצוחקת, נשלח מנות, ניתן מתנות לאביונים ונרביץ להמן בקריאת המגילה.

הייתי שמחה אם פתאום היה עובר גל של "ונהפוך הוא" על השכונה והתושבים כאן היו מתחילים לדרוש את זכויותיהם בתחבורה, בחינוך, בביטחון. כי אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו אבל לפעמים לא נעים לנו לדרוש כמו אסתר בהתחלה "שלא הייתה מגדת" ומרגע שהתחילה לדבר הפכה את כל הגורל.

פורים שמח!

 

עדכון אחרון ( שבת, 19 מרץ 2011 23:48 )
 

הישגים תקציביים לפסגת זאב

דוא הדפסה PDF

לפני מספר ימים הלכתי לאחת מרשתות הפארם לקנות לי קרם פנים. היום זה לא דבר פשוט, כי יש מלא חברות והרבה מאוד "יועצות יופי". למרות שידעתי מה אני רוצה, פנתה אלי אחת מיועצות היופי וניסתה לשכנע אותי שאקנה דווקא מהחברה שלה ואמרה שיש להם קרמים עפ"י קבוצות גיל. החלטתי לשתף פעולה וביקשתי שתראה לי את הקרם המתאים לגילי המתקדם - 32. היועצת הביטה בתשומת לב בעור פני והתאימה לי את הקרם המתאים. "כדי שתגיעי לגיל 42, לא יהיו לך מלא קמטים..." זה היה משעשע בעיקר אם לוקחים בחשבון את העובדה שאני יכולה להגיע בחזרה לגיל 42 רק אם אצטרף לדאג וטוני במינהרת הזמן. קוסמטיקה היא דבר שאני לא מבינה בו הרבה, כמו הרבה תחומים אחרים. יחד עם זאת, עם כל הכבוד לכל המומחים, לי ברור מה טוב עבורי ומה אני רוצה. תחושה דומה הייתה לי בשבוע שעבר בעת דיוני מועצת העיר בתקציב העירוני. תראו, מה אני מבינה בסעיפים תקציביים, בעיקר כשמדברים על מאות אלפים ומליוני ש"ח? יחד עם זאת אני יודעת היטב מה הצרכים שלנו כשכונה - וזה מה שביקשתי. כאשר אמרו לי שהסעיפים התקציביים לא מאפשרים זאת ויש קיצוצים, אמרתי שיפסיקו לבלבל אותי עם כל המספרים ויסדרו אותם במיטב המקצועיות שלהם כך שיוקצה הכסף לפסגת זאב.

והנה הפלא ופלא הדברים הסתדרו, נמצא תקציב להתחלת השיפוץ לפסגת זאב דרום, לסידור הכביש ברח' אלי תבין, נמצא תקציב למקווה נוסף בפסגת זאב מזרח, לעוד שני מתחמים ירוקים בפסגת זאב, לבניית מבנה לתנועת נוער נוספת בפסגת זאב, לטיפול 10,000 לפסגת זאב מרכז, נמצא תקציב לעוד מספר דברים שמחמת עין הרע עדיף להשאירם כרגע סמויים אבל שיתחילו להתממש כמובן שאעדכן אתכם.

באחד הסעיפים התקציביים, אמר לי אחד מחברי המועצה שנמאס לו ועם כל הכבוד, לא צריך להכניס לכל מקום את פסגת זאב, עניתי שפסגת זאב קופחה בשנים עברו ועכשיו הגיע עת הפיצוי וחוץ מזה אם 8,000 איש התארגנו כדי לשלוח אותי כנציגה שלהם בעירייה, אף אחד לא יכול להשיב את פניהם של 8,000 התושבים ריקם.

רק לגבי הנסיעה בזמן לאחור, לא הצלחתי, אולי בשנה הבאה.

 

עדכון אחרון ( חמישי, 03 מרץ 2011 20:43 )
 

סגירת מעגל

דוא הדפסה PDF

הטור הזה נכתב במוצ"ש לאחר שסגרתי מעגל שהיה אצלי פתוח כבר 4.5 שנים.

לפני ארבע וחצי שנים הלכתי לבקר את משפחת מורנו, תושבי הפסגה, לאחר שבנם סא"ל עמנואל מורנו נהרג. משיחה עם אמו סלביה ואביו אילן הצטיירה דמות של אדם שהצטערתי שלא הכרתי בחייו. מה שהדהים אותי בשיחה עם הוריו שהם עצמם לא חשבו שהוא כזה גיבור, ידעו שהיה בסיירת מטכ"ל ושהוא עושה תפקידים חשובים. אבל כפי שהם אמרו זה לא שהשקיעו בו במיוחד בחינוך, עמנואל לא התבלט במיוחד בלימודים, ילד, נער ובחור ממש רגיל. כשעשיתי את הכתבה עליו, במקום את תמונתו האסורה לפרסום, שמתי ב"קול הפסגה" צללית של חייל. צללית גדולה כי חשבתי על דמותו הענקית.

עכשיו כאמור מוצ"ש ובדיוק חזרתי מהרצאה של אחיו הבכור של עמנואל, שמואל מורנו. את ההרצאה אירגן איחוד בתי הכנסת בפסגת זאב. שמואל שניתנה לו הרשות בחוגים מצומצמים להראות את תמונותיו של עמנואל ז"ל. ואז הוקרן הסרט שבו מעניק ראש אמ"ן לעמנואל דרגות סא"ל, מספר חודשים לפני שעמנואל נהרג. הדברים שעמנואל נושא והתיחסות לדברים של ראש אמ"ן. דרך אגב בדבריו עמנואל התייחס לקרע שנגרם בעקבות הגירוש מגוש קטיף.

פתאום לראות את גיבור ישראל, ואין כאן שום ציניות, אלא ממש גיבור ישראל, מתוך הצללית ששמתי במקומו, מדבר, ואיזה דברים של טעם, צוחק, מחבק...

הייתה לי תחושה של פרידה מחודשת מאדם שלא הכרתי אבל הייתי רוצה להכיר. גיבור, צנוע, נחבא אל הכלים. וזה קשה, כי כשרואים את הדמות האמיתית, החיבור והפרידה נעשים קשים יותר. חשבתי על הנוער והקשיים שאנחנו מתמודדים עם נוער בעייתי, כמובן שיש גם נוער מקסים אבל יתכן שבמקום כל מיני מורשות שמונהגות בארץ שלנו וימי זיכרון שונים, מן הראוי ללמד כבר בבית ספר יסודי את מורשת עמנואל מורנו, כי אם ראש אמ"ן אמר עליו שהוא בר כוכבא של ימינו, אין ספק שהוא דמות שיש ללמוד מהליכותיו, מחזונו, מגבורתו, מאיפוקו, מדרך חייו. ללמוד עליו וממנו הרבה. וזה שהוא היה רק בן 35 במותו, לא מוריד ממנו מאום אלא רק מוסיף.

יהי זכרו ברוך.

 

 

זבנג וגמרנו!

דוא הדפסה PDF

דבש, ג'ינג'ר, קינמון, לימון, קוניאק, שום, מרק עוף ומנוחה. כל אלה מצויינים נגד שפעת. רק שלפעמים חייבים גם אנטיביוטיקה. יותר משבוע הייתי עם כאבי גרון, שיעול וצרידות וחשבתי שהזמן יעשה את שלו, ו"בכלל עדיף לא ללכת לקופ"ח ולהידבק מכל המחלות שמחכות שם". גמרתי שתי צנצנות דבש, לעסתי מקלות קינמון, שתיתי תה עם לימון ודבש, המון מרק עוף והרבה שום. אבל, לא רק שמצבי לא השתפר, אלא שהדבקתי את כל הסובבים אותי בכל מיני חיידקים שוחרי שפעת. בסוף, הלכתי לרופא שפסק מיד "אנטיביוטיקה"! שאלתי אם אפשר להימנע מלקיחת התרופה. הרופא שלא כל כך רגיל שחולקים על דעתו, אמר שאם אני רוצה להמשיך לסבול, אז בבקשה. כמובן שרצתי לבית המרקחת והתחלתי לבלוע אנטיביוטיקה, שרק מלקרוא את תופעות הלוואי שהיא יכולה לגרום, אפשר להיות חולים. למרות זאת, הבראתי.

אם מסתכלים על ההתנהלות שלי בתחומים אחרים בחיים, זה די דומה להתייחסות שלי לתרופות. קודם כל, אני מעדיפה את אלה של הרפואה המשלימה, למרות שיש את האפשרות של הזבנג וגמרנו. כי יחד עם הזבנג וגמרנו לפעמים, בנוסף לפתרון הבעיה, אפשר גם לחסל דברים חיוביים, ממש כמו האנטיביוטיקה שבנוסף למלחמתה בחיידק הסטרפטוקוקוס או אחד מחבריו הרעים היא הורסת גם חיידקים נחוצים בגוף ואז הגוף נחלש.

יש חיידקים שמספיק שיריחו ג'ינג'ר,יבינו עניין ויסתלקו. יש כאלה שמתיקות הדבש תמסטל אותם לגמרי. יש שבמפגש עם העוף שבמרק יבינו את הרמז, "אם זה מה שעוללו כאן לעוף הגדול, מי יודע מה יעשו לנו"? הם שואלים את עצמם ומחליטים לקפוץ ראש לתוך המרק המבעבע.

ורק אם כל אלו לא מסייעים והרופא מחליט על נשק יום הדין, אני לוקחת את האנטיביוטיקה בחוסר ברירה אבל עדיין ממשיכה עם מרק העוף, לתת סולם לאלו שמעדיפים להיפרד ממני בדרך הטבעית. כך, אני יכולה גם להגיד אח"כ לרופא שאם הוא שואל אותי, מה שבאמת גרם להבראתי, היה מרק העוף.

ואמא שלי מייד מציינת, כדי שלא יהיו אי-הבנות, מי האשם: "אני אמרתי לך לא לצאת החוצה בלי מעיל"!

רק בריאות!

 

עדכון אחרון ( שישי, 18 פברואק 2011 08:10 )
 

ט"ו בשבט הגיע

דוא הדפסה PDF

ט"ו בשבט הגיע. חג!

כשהזכרתי בכמה שיחות בתחילת השבוע שערב ט"ו בשבט השנה יוצא ביום רביעי, בדרך כלל כולם הגיבו בפליאה, דתיים ולא דתיים כאחד.

איכשהו בעולם המבוגרים, אם אין לך איזה ילד קטן לידך שישיר "כך הולכים השותלים" או "כך הולכים השוטרים" ויביא לך שיפוד עם פירות יבשים ומרשמלו בצורת ענף של שקדיה, אתה לא ממש מזהה שט"ו בשבט מגיע. אז יש כל מיני גורמים שמנסים להחיות לנו את החג - קק"ל שמארגנת נטיעות בכל מקום ותנועות הנוער ומוסדות החינוך שמצטרפים. יש את הגורמים הכלכליים שמנסים לדחוף אותנו לקנות פירות יבשים, שהם פירות שהתברכה בהם הארץ אבל לא בטוח איזה ארץ, ברוב המקרים מדובר בתורכיה.

כך, שאדם בוגר שאין לו ילדים קטנים בסביבה לידו ויוצא לו להסתכל ביומן וגם לראות את התאריך העברי וגם לזהות שמדובר בטית וו בשבט, הוא יכול למלמל לעצמו "וואלה ט"ו בשבט" אולי אפילו יזמזם לו איזה שיר של לוין קיפניס שזכור לו לטובה מגן טובה, ואיכשהו ימשיך הלאה.

כמה גילגולים החג הזה עבר מהמקור שלו עד ימינו אנו.

פעם ט"ו בשבט פשוט היווה סימן - ראש השנה לאילנות. שידעו החקלאים לאיזו שנה שייכים הפירות שעל העץ לעניין מעשר, על משקל תחילת שנת הכספים.

כילדה, ט"ו בשבט נתפס בעיקר כחג של פירות יבשים ואיזה כיף שיש על השולחן מעדנים שביום יום לא זכינו לראות.

היום, ט"ו בשבט זה בעיקר חג של נטיעות. יש משפחות בהן עושים "סדר ט"ו בשבט" על משקל "סדר פסח" אבל מכיוון שאין כללים קבועים, כל משפחה עושה את הסדר, לפי התחושה שלה.

השנה, תופס תאוצה בעיקר הקטע של הנטיעות במיוחד, על רקע השריפה בכרמל. כולם ממהרים לצאת ולנטוע בצפון והולכים לכל מיני מקומות ליער את הארץ, דבר חשוב ביותר.

חשבתי שאולי בפסגת זאב, כדאי שנתרכז בשכונה וככה בקטנה ניטע פה עצים ונשתול שתילים, בסופו של דבר גם פסגת זאב היא חלק מארץ ישראל....

עדכון אחרון ( שני, 24 ינואר 2011 03:07 )
 
עמוד 7 מ- 13

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים