בית הטור של יעל

הטור של יעל ענתבי



סיכום מקוצר לפעילותי השנה

דוא הדפסה PDF

כדי לסכם את השנה שחלפה מבחינת העבודה הציבורית שעשיתי למען תושבי פסגת זאב, אזכיר מספר נקודות שהשתדלתי לקדם במהלך השנה.
את השנה התחלתי בכך שעזבתי את תיק התחבורה, לאחר שהגעתי למסקנה כי תושבי העיר נמכרו בזול לפרויקט הרכבת ולא ניתן לשנות את המצב. אולם, דלת אגף התחבורה פתוחה בפני ונקודות רבות שאני מעלה לתיקון מצב הפקקים בפסגת זאב מבוצעות.
כולם שמים לב שבשנה האחרונה פקקי התנועה הפכו לעומסים שמשתחררים קצת יותר טוב במיוחד בירידה מגשר עוזי נרקיס לכיוון הגבעה הצרפתית. ההקלה המסוימת נובעת מתזמון הרמזורים לטובת תושבי פסגת זאב שבוצע לאחר לחצים רבים ולאחר מספר נסיונות לשיפור. במסגרת זו, גם סודרה סוף סוף הטרמפיאדה בצומת הגבעה הצרפתית לכיוון כביש רמות, לאחר שנים שהנושא היה מונח ללא התקדמות. הפתרונות לבעיית פקקי התנועה יבואו עם פתיחת כביש 20 שבשנה האחרונה עבר מהמורות רבות בדרך לאישורו, על חלק גדול מהקשיים לא דיווחתי בגלל שהחשאיות הייתה חשובה כדי שהתהליך לא יופרע. בסופו של דבר, לאחר מאמצים בדרגים העליונים אושרה התוכנית והכביש יפתח אי"ה בתחילת 2012. השנה גם אושר תקציב לתכנון הפרדה מפלסית בצומת הגבעה הצרפתית, גם כאן אני לוחצת לשינוי הפתרון כדי להטיב עם תושבי פסגת זאב.
שמחתי כשהצלחתי להביא את המערכת העירונית להבין שהיא חייבת להשקיע בפסגת זאב דרום, שהוזנחה בגלל קבלן שפשט את הרגל. לאחרונה הגענו לפתרון לפיתוח המתחם.
בזכות לחצים שהפעלתי הוחלש הרעש מהמסגדים. זה עדיין לא מספק אבל אנחנו בדרך הנכונה.
לאחר לחץ מאסיבי מצידי הוחלט על קיום בחירות למינהל הקהילתי פסגת זאב בעוד 3 חודשים.
ממש בקרוב, בזכות התערבותי, יחובר העירוב של פסגת זאב לכל העיר. ובהשתדלותי החלו לתת דו"חות לבעלי כלבים מלכלכים.
יש נושאים פרטיים רבים שטיפלתי בהם שעליהם גאוותי הגדולה אך כמובן שאמנע מלהזכירם בגלל צנעת הפרט. התחושה היא שיש עוד הרבה מאוד לעשות ואני מאוד מקווה שאצליח בעזרתכם לקדם דברים נוספיםבשנה הבאה.
כתיבה וחתימה טובה!

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( שבת, 23 אוקטובר 2010 22:25 )
 

לא שותים

דוא הדפסה PDF

להתחשב, להיות קשובה,
לפרגן...l
לכאורה, אלו דברים שאני אמורה בתקופה זו של חשבון הנפש בחודש אלול לרצות לשפר. כביכול אלו תכונות שנדמה שאפשר לשפר בהם עד בלי גבול אבל השבוע הבנתי שחייבים להציב גם כאן גבולות מאוד ברורים.
הגעתי לישיבת ועדת בטיחות בדרכים בעירייה שבה אני חברה על מנת לשמוע ולדון בעיקר על היערכות העירייה מהצד של בטיחות בדרכים לתחילת שנת הלימודים. לא אלאה אתכם, נעשים דברים מאוד יפים. אבל הייתה שם שורה שקוממה אותי ביותר
כאשר ניתן דיווח על מסיבות יום שישי בצהריים שהעירייה מארגנת לצעירים ואיך שמסבירים להם שאם שותים לא נוהגים ושאפילו דואגים להם להסעה  שלוקחת את אלה השפוכים ביותר לבית, הכל על מנת לשמור על בטיחותם.
סליחה!!! למה אני צריכה לדאוג לצעירים שיכורים? למה אני צריכה לקחת את שיכרותם כמובן מאליו ורק להסתפק בלבקש מהם יפה שאם זה לא קשה להם שלא ינהגו בזמן שהם מסטולים.
אותו סיפור עם הסלוגן של "אם שותים לא נוהגים", בעיני אם אתה שותה, כל אחד וההנאות שלו! תתכבד ותקיא את נשמתך ותתבוסס בקיאך בביתך. אני לא צריכה להתחבב על הצעירים חלושי האופי השתיינים. בטח שלא להתחשב בהם ולא להיות קשובה לצרכיהם. קשה לכם ילדים? המציאות מעט מסובכת עבורכם? תתמודדו! אני לא מוכנה לשתף פעולה עם ההרס העצמי, החברתי והציבורי שאתם מעוללים. ההבנה המוגזמת וחוסר הצבת הגבולות, גוררת אצל הנוער דווקא בלבול גדול יותר ולא מאפשרת להם לבטוח ביכולתם להתמודד עם קשיים.
שנה טובה ומבורכת!
ולכל התלמידים, ההורים והמורים,
בהצלחה בלימודים!

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( חמישי, 02 ספטמבר 2010 22:14 )
 

היונה מביאה שלום?!

דוא הדפסה PDF

לפני מספר חודשים בנו להם יון ויונה את קינם בגומחה במרפסת היוצאת מחדר העבודה שלי. לאחר שלב הקינון - הטלת ביצים ובקיעת הגוזל, שבהם לא היה לי נעים, למרות הלכלוך הרב,  להפריע למשפחה בהתהוות, הגיע השלב בו הגוזל למד לעוף ואז החלטנו להעיף גם את הקן. בן זוגי שיחיה, ניקה את המקום, ובהתחלה מתחנו לרוחב הגומחה חוטים. היונים הגיעו ובנונשלנטיות הזיזו את החוטים ונכנסו לגומחה שלהם. לכן, החלטנו לאטום את הכניסה לגומחות בפלגל קשיח. היונים הגיעו, הביטו בכה ובכה וככה וככה והחליטו להסתער לעבר הפלגל.
עוד מסיפור נוח והתיבה, ידוע הדבר  שהיונים צריכות מקום להניח את רגליהן כשהן נוחתות. היונים הסתערו על היעד, אך מכיוון שאטמנו את המקום, לא היה להן על מה לנחות. לכן, הן נופפו בכנפיים בעצבנות וחזרו לנקודת המוצא שלהן, מביטות בעגמומיות על הגומחות הסגורות שלהן. כך פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, 17, 112, באיזה שלב הפסקתי לספור אבל תהיתי: אם היונים שהן סמל השלום והזוגיות כל כך טיפשות ורק הומות כל היום ובנוסף גם נורא מלכלכות, פלא שאין שלום? מה עוד שאם תעקבו אחרי זוג יונים תוכלו לראות שהם כל הזמן רבים ודוקרים זה את זה במקור. עכשיו גם אפשר להבין את העלייה באחוזי  הגירושין. לאחר שבכל חתונה, מברכים עשרות אנשים את הזוג הצעיר שיחיו כזוג יונים. נראה לי שאם היינו חושבים מחדש על הסמלים בחיינו, הייתי מכתירה דווקא את שפן הסלע שכל כך מרבים לשנוא אותו בפסגת זאב  לבעל החיים המסמל את השלום - גם חיה משפחתית, תמיד נמצא בחמולות וגם לא מתייחס לגבולות וגדרות...
אפרופו גדרות, רק שבועיים נותרו לנו לסיים את חוברות החופש ולא נראה לי שנספיק, במקביל גם המורות לא הספיקו לנקות בבית את כל מה שהן תכננו. מה דעתכם שנתקזז?

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( שישי, 20 אוגוסט 2010 07:05 )
 

סוף סוף בחירות למינהל הקהילתי

דוא הדפסה PDF

סוף סוף יש בחירות למינהל קהילתי פסגת זאב. הבחירות יערכו אי"ה בחודש דצמבר השנה לאחר כחמש עשרה שנה שלא היו בחירות בשכונה. בגלל מאמצים גדולים שלי הוכנסה גם פסגת זאב לפיילוט שעושה העירייה. התכנון היה שהבחירות יערכו כבר לפני כשנה, אבל שינוים מערכתיים שכללו סגירת החברה הירושלמית למתנ"סים גרמו לדחיית הבחירות, אבל לפחות יש סדר קבוע של תהליך בחירות בהמשך. אני שמחה שסוף סוף הבחירות יתקיימו. פני פסגת זאב השתנו רבות מאז הבחירות הקודמות, תושבים רבים נוספו, משפחות התחלפו, הגיע הזמן  להודות למי שנשא בנטל ולהחליף את חברי ההנהלה הנוכחית בנציגים חדשים שיזרימו מרץ ואיכפתיות לפעילות המתנ"ס. מי יהיו נציגי פסגת זאב בעתיד? ממש לא משנה. העיקר שיגיעו אנשים בעלי שכל ישר ועם רצון לתרום. נכון שיש אנשים שיכולים להתאים, שקוראים את הטור ואמרים לעצמם "בשביל מה אני צריך את בלבול המוח הזה?" שאלה טובה. אבל אם אנשים נבונים לא יקחו על עצמם את ההנהגה שלא יתפלאו וירטנו אח"כ שהם עצמם מיוצגים ע"י אנשים לא מתאימים.
בפסגת זאב שיש כ 11,000 משפחות מדובר למעשה בעיר ויו"ר המינהל הוא למעשה ראש העיר של הפסגה, רק בלי משכורת ובלי הרבה כוח כמו ראש עיר, מצד שני זה תפקיד שכל אחד יכול ליצוק בו את התוכן האישי שלו. הווי אומר האישיות תעשה את התפקיד ולא להיפך.
איך מציגים מועמדות, איך נבחרים ואיך בוחרים, כל הפרטים יתפרסמו בעיתון בקרוב. תושבים שרוצים להשפיע מוזמנים לעקוב.
בינתיים נותרו לנו רק 27 ימים ליהנות עם הילדים ב"חופש הגדול"  ונשאלת השאלה איך נספיק את כל מה שתכננו והאם הם יספיקו תוך כדי לסיים את חוברות החופש שקנינו להם או ששוב נסתפק בשני העמודים הראשונים...

 

מתי נביט בפרחים?

דוא הדפסה PDF

שלושה שבועות עברו. הורים רבים מסתכלים אל האופק של המשך הקיץ בתוגה רבה. אם עד עכשיו הילדים היו בקייטנה, תיכף מגיע הזמן שזה הם מול הילדים. אם תקשיבו היטב תוכלו לשמוע את הדהוד צעקת המצוקה של ההורים: "אמאל'ההההה" ואח"כ, בקור רוח, את  תחשיב הימים שבהם יוכלו להעביר את הילדים לסוכני משנה: סבתות, חברים+ שבוע במלון עם הפעלה 24 שעות ביממה לילדים.
מצד אחד, החופשה  ארוכה מידי, בעיקר כאשר להורים אין במקביל חופשה מהעבודה.
מצד שני, להתייחס לילדים, כנטל שמצריך סידור עבודה? תודו שזה בעייתי.
לפני מספר שבועות סיימתי לקרוא את הספר "שנת הגנן" של הסופר הצ'כי קארל צ'אפק. ספר קטן שהוא  תמצית של תובנות מדהימות לחיים, לעיתים ציניות, לעיתים סלחניות מנקודת מבט של גנן לאורך עונות השנה. מעבר לכך שהספר עשה לי חשק לגדל צמחים במרפסת, יש בו תובנה שכדאי לנו כהורים לשים לב - צ'אפק מדבר על הגנן בתקופת החורף: "אך רק עכשיו כאשר הגינה התכסתה בשלג, הוא נזכר במה ששכח מפאת קוצר הזמן: להביט בה. כאשר בקיץ מיהר להביט בגנטיאנה הפורחת, היה חייב להתעכב בדרך כדי לנכש מהדשא עשב שוטה. כאשר רצה להשביע את עיניו ביופייה של הדרבנית בפריחתה, נוכח לדעת שהוא חייב לחזק אותה בסומכות... מה אתם רוצים, תמיד, היה מה לעשות, האם הוא יכול לעמוד סתם כך, לתחוב את הידיים לכיסים ורק להביט איך זה נראה"? שואל צ'אפק בלעג.
כן, בין כל המטלות, אנו כהורים חייבים לעצור ממרוץ החיים, להרגיע, ופשוט להיות עם הילדים. אחרת, נגיע למצב שיהיה מאוחר מידי והם יגדלו מבלי ששמנו לב ו"כל הגינה תתכסה בשלג", מבלי שנהנו, מבלי שהם נהנו. ואין מתאים לתקן את המצב יותר מעכשיו:  "פשוט לתחוב את הידיים לכיסים ורק להביט איך זה נראה" חופשה נעימה!

צילום: סם קוניגסברג

 
עמוד 9 מ- 13

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים