בית הכר את הפסגה רח' סיירת דוכיפת

רח' סיירת דוכיפת

דוא הדפסה PDF

סיירת דוכיפת הוא שם של רחוב מרכזי בפסגת זאב מרכז. הוא מחבר את מחסום חיזמה במזרח עם צומת הרחובות משה דיין ורחוב עמיחי פייגלין (תחנת הדלק). זהו רחוב עם עומס התחבורה רב המקשר את יישובי בנימין עם ירושלים.

ערב יום הזיכרון ויום העצמאות תשע"ב, ערב בו נחגוג 64 שנים לעצמאותנו נספר את סיפור סיירת דוכיפת הקשורה קשר עמוק בשחרור האזור במלחמת ששת הימים. המידע המצורף בזה הועבר לידי על ידי מר אברהם גל, יו"ר העמותה של סיירת דוכיפת.

הקמת סיירת דוכיפת ותולדותיה

סיירת דוכיפת הוקמה בסוף שנת 1966 במסגרת חטיבת הצנחנים הסדירה (חטיבה 35) על מנת לשמש כוח סיור / אנטי טנקי מתנייע, ויביל אוויר. לשם השגת מטרות אלו נרכשו שריוניות AML מצרפת.

הסיירת נטלה חלק בקרבות הגזרה הצפונית של ירושלים במלחמת ששת הימים (6.6.67) ומאוחר יותר במבצע כראמה, בירדן ("מבצע תופת" - 21.3.68). בשנת 1969 הוחלט לפרק את הסיירת במתכונתה המקורית.

מקים הסיירת ומפקדה הראשון היה סגן אהוד שני, שנפל בקרב שריון בשריון למרגלות תל טוויל צפונית-מזרחית לתל אל פול מצפון לירושלים, כיום בתחום שכונת פסגת זאב מרכז.

למפקדה השני של סיירת דוכיפת מונה סרן אמנון ליפקין-שחק, שפיקד עליה בקרב כראמה וזכה בעיטור העוז על ניהול הקרב. חרף משך הזמן הקצר בו פעלה סיירת דוכיפת במתכונתה המקורית, היא הטביעה חותמה הן בחשיבה הצבאית בנוגע ליכולות הצבאיות של חיל הרגלים והן במפקדים, שצמחו מקרבה. עצירת טנקי הפטון של חטיבה 60 (הירדנית) במלחמת ששת הימים על ידי סיירת דוכיפת, הייתה מהקרבות המכריעים במערכה על ירושלים.

הקמת היחידה

היוזמה להקמת היחידה הייתה בשנת 1966 במפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי (קצח"ר, בפיקוד תא"ל אהרון דוידי). המטרה הייתה להוסיף לכוחות הצנחנים כוח אש מוגבר ויעיל נגד טנקים, כוח שיהיה בעל ניידות ועבירות גבוהות, יכולת להגיע לעומק שטחי האויב (לרבות בדרך האוויר) ומיגון בפני נשק קל. למטרה זו נרכשו בשנת 1966, 14 שריוניות תוצרת צרפת, (מסוג AML), שריונית מאוישת על ידי שלושה אנשי צוות (נהג, תותחן ומפקד), מצוידת בתותח 90 מ"מ בעל טווח ירי אפקטיבי של כ – 3 ק"מ, נוסף לתותח צוידה השריונית במקלע.  השריונית, אמורה הייתה -  על פי דיווחי היצרן - להיות יבילת אוויר לטווחים ארוכים במסוקי הסופר פרלון, בהם נעשה שימוש באותם הימים.  בדיעבד התברר, כי מסוק הסופר פרלון לא הצליח לבצע את העברת השריוניות באוויר ורק מטוסי התובלה הצליחו להעבירן.

סגן אהוד שני,  מ"פ מצטיין בגדוד הצנחנים 890 - מונה להקים את הסיירת. לאחר השתלמות מקצועית בצרפת, בה נטלו חלק סגל הפיקוד והסגל הטכני המיועדים של הסיירת, גויסו יתר חיילי הסיירת החדשה וקציניה מקרב כל יחידות חטיבת הצנחנים (הסדירה) 35. בנובמבר 1966 נערך גיוס ייעודי למחלקת הסיור של דוכיפת. בתחילת 1967 החלו חיילי דוכיפת קורס מרוכז למקצועות השריון - כולל מפקדי שריוניות - בביה"ס לשריון בג'וליס. במהלך "תקופת ההמתנה", בימים שלפני מלחמת ששת הימים, הוגבר קצב האימונים והכשרת הצוותים כמעט והסתיימה עד ה- 5.6.67.

פעילות הסיירת במלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים פוצלה סיירת דוכיפת: שתי מחלקות (9 שיריוניות), וכן מחלקת החי"ר והמחלקה הטכנית, תחת פיקודו של מפקד הסיירת סגן אהוד שני, סופחו לחטיבת השריון 10 ("חטיבת הראל"). משימתה העיקרית של חטיבת הראל הייתה להשתלט על גב ההר צפונית לירושלים ולמנוע חבירת כוחות ירדניים לכוחות הנלחמים בירושלים. מחלקת שריוניות נוספת, בפיקודו של סגן מפקד הסיירת, סגן יורם כפרי, סופחה לחטיבה 4, שלה נועד במלחמה זו תפקיד ההגנה על מרכז הארץ ולאחר מכן הוטלו עליה המשימות של כיבוש לטרון ועלייה לגב ההר.

ביום שלישי כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.67)  עם עלות השחר ולאחר לילה של קרבות עזים ורבי-נפגעים בין כוחות ירדניים ולוחמי חט' 10, לפריצת קווי האויב הירדני בפרוזדור ירושלים, ניתנה לסיירת דוכיפת הפקודה להסתפח לגדוד 106 ולהתמקם בראשו. הכוח התקדם בציר בידו-נבי סמואל. באזור נבי סמואל נתקלה הסיירת בכוח חי"ר ירדני, לאחר חילופי אש קצרים שותקה אש האויב והסיירת המשיכה במשימתה.

אותה שעה התקדמה לעבר ירושלים חטיבת השריון הירדנית המובחרת מס' 60, שצוידה  בטנקי פטון חדישים במטרה לסייע לכוחות חיל הרגלים הירדניים בירושלים המזרחית. מטוסי חיל האוויר הישראלי (פוגות) ניסו ללא הצלחה לעצור את טור השריון הירדני, שנע בציר יריחו-חיזמה מצפון לירושלים. מח"ט חט' 10 (אורי בן ארי) הטיל על גדוד 106 ועל סיירת דוכיפת את המשימה לנוע במהירות האפשרית לכיוון צומת חיזמה ולתפוס עמדות שולטות במגמה לעצור את התקדמות השריון הירדני.

חיילי סיירת דוכיפת נפגעים ועצירת השריון הירדני

עם קבלת המשימה נעו שריוניות דוכיפת מזרחה בכביש המוביל לכפרים חיזמה וענאתא, חצו את שועפאט וניהלו קרבות מטווחים קצרים עם כוחות חי"ר ירדניים, שנלחמו בעיקשות. בשלב מסוים זיהו שריוניות דוכיפת מטווח של כ – 1,000 מ' את כוח הפטונים הירדני, והחלו לנהל עמו קרב "ש" ב"ש" (שריון בשריון). בקרב זה נפגע אחד הטנקים הירדניים ולאחריו נפגעה אחת השריוניות, ונהרגו מפקדה, עמירם אסא, והתותחן יובל גליקמן. מיד לאחר מכן נתקל גם הכוח השני של סיירת דוכיפת - במפתיע ומטווח קצר של עשרות מטרים – בטנק הראשון של חטיבת הפטונים הירדנית. בהיתקלות זו הצליחה השריונית הישראלית לפגוע בטנק הירדני ולהוציאו מכלל פעולה. תוך כדי המשך תמרון בשטח, נפגעה השריונית של מפקד הסיירת, ככל הנראה מירי "ידידותי" שגוי של טנקי שרמן מחטיבה 10, שהגיעו לתל אל פול וטעו בזיהוי שריוניות סיירת דוכיפת. כתוצאה מהפגיעה נהרגו אהוד שני, מפקד הסיירת, והתותחן, אברהם שטדלר. נוסף לארבעת ההרוגים, נפצעו באותו קרב מבין חיילי דוכיפת עוד 3 מחיילי היחידה.

יצוין, כי מפקדי חט' 10 בתחקיריהם, מציגים גרסה שונה בנוטלם לעצמם את הקרדיט של הפגיעה בשריון הירדני ועצירתו, מבלי שיודו בפגיעה בשריונית מפקד דוכיפת.

הפגיעה בטנקי הפטון הירדניים הביאה לבלימת התקדמותה של החטיבה הירדנית, וחייליה נטשו את הטנקים ונמלטו; וכך הוצא מכלל פעולה כוח השריון הירדני העיקרי, שנועד לסייע לכוחות הירדניים הנלחמים בירושלים רבתי.

הפעילות של הסיירת באזור בית חורון

כוח הסמ"פ של סיירת דוכיפת שכלל חמש שריוניות, שולב ב"סיירת חרוב" (בחטיבה 4) ומשימתו הייתה לפרוץ את ציר מעלה בית חורון בואכה רמאללה. במהלך התקדמותו של הכוח הוא נתקל בכוחות קומנדו מצריים וירדניים, שניסו ללא הצלחה לחסום את הציר וכן שיתק ירי של תול"רים ירדניים.

מרגע שחטיבה 10 הגיעה לשועאפט ואילך שימשה סיירת דוכיפת ככוח החוד של החטיבה עד סיום חלקה בחזית שומרון.

ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים הוטסה סיירת דוכיפת - על שריוניותיה וציודה לעיירה א-טור, שלחוף מפרץ סואץ, שם הוטלו עליה משימות אבטחה, סיור ועוד. סיירת דוכיפת שימשה אותה עת הכוח היחיד – עד חבירת הטנקים מחטיבות השריון – שיכול היה לתת מענה נ"ט על חוף מפרץ סואץ. חייליה היו גם בין הראשונים, שהגיעו למנזר סנטה קתרינה ולג'בל מוסה לאחר תום המלחמה.

 

פעילות הסיירת בין מלחמת ששת הימים ועד מלחמת ההתשה

זמן מה לאחר מלחמת ששת הימים מונה לסיירת מפקד חדש: סרן אמנון ליפקין-שחק, לימים הרמטכ"ל. תחת פיקודו מילאה סיירת דוכיפת שורת משימות: פעילות בטחון שוטף (בט"ש) ברצועת עזה, פעילות בט"ש בבקעת הירדן (עוד בטרם נבנתה גדר המערכת), מעורבות – עם השריוניות – ב"מלחמת ההתשה" בבקעה, אימונים שונים והשלמת קורס מפקדי השריוניות. כמו כן גויס לסיירת מחזור ייעודי חדש (אוגוסט 1968) של מתנדבים.

במשך כשנה שימשה סיירת דוכיפת כסיירת המרדפים והבט"ש של בקעת הירדן וחייליה נטלו חלק בעשרות מרדפים, לרבות המרדף בו נפלו אל"מ אריק רגב ז"ל וסרן גדי מנלה ז"ל.

פעילות הסיירת במבצע כראמה ("מבצע תופת")

ב – 21.3.1968 השתתפה סיירת דוכיפת במבצע כראמה מעבר לקו הפסקת האש עם ירדן במטרה לפגוע בפעילות ארגון ה"פתח", שהלכה וגברה אותה עת. במבצע זה פוצלה סיירת דוכיפת לשני כוחות: הכוח העיקרי – 2 מחלקות בפיקודו של סרן ליפקין-שחק צורף לכוח הצפוני בפיקודו של אל"מ (דאז) רפאל איתן (רפול). שפרץ לירדן דרך גשר דמייה ואשר עליו הוטלה המשימה למנוע את בריחת אנשי ה"פתח" מכראמה צפונה; וכן למנוע התערבות צבאית ירדנית.

במהלך הלחימה ארבעה מחיילי סיירת דוכיפת (ישראל פולק, עופר חרמוני, גבי רובינפלד וגד שרוני) נהרגו ושניים נפצעו. כוח השריוניות נקלע למלכודת אש מטווח קצר ונגד כוחות עדיפים וניהל עמו קרב במשך כ 8 שעות בפיקודו של אמנון ליפקין-שחק, תוך כדי פינוי נפגעים תחת אש עזה (בעזרת סגן גד מנלה). בשל אומץ הלב וכושר הפיקוד, שגילה בקרב, הוענק עיטור העוז לסרן אמנון ליפקין- שחק, מפקד דוכיפת.

פירוק הסיירת והפעילות במילואים

בסוף 1968 הוחלט בצה"ל על פירוק סיירת דוכיפת במתכונתה המקורית, החיילים שובצו ביחידות חטיבה 35 (לרבות סיירת הצנחנים), ובחטיבת הבקעה, שם המשיכו ליטול חלק במרבית המרדפים. במהלך אחד המרדפים, ב 11.6.69, נפל חייל דוכיפת, אריה אגסי.  במהלך מלחמת ההתשה ב 26.10.1968 נפל חייל דוכיפת משה כהן.

רוב יוצאי סיירת דוכיפת המשיכו לשרת במילואים כיחידת סיור נ"ט מס' 70 בפיקודו של גד נגבי.  במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) לחמו באזור העיר סואץ והשתתפו בכיבוש ג'בל עתקה. במלחמת יום הכיפורים נפלו עוד ששה מאנשי דוכיפת.

במבצע של"ג (יוני 1982) לחמו יוצאי דוכיפת במסגרת חטיבת הנ.ט., והשתתפו בקרבות שונים בלבנון.

גל-עד, הנצחה ועמותת סיירת דוכיפת בפסגת זאב

לאחר חזרתם לפעילות שוטפת בתום מלחמת ששת הימים הקימו חיילי הסיירת  גל-עד לזכר חבריהם, חללי דוכיפת. על גל-עד זה הונצחו מאוחר יותר יתר חללי הסיירת, לרבות כמה מאלה שהקימוהו. לאחר הקמת פסגת זאב הועבר הגל-עד למרכז הגן הארכיאולוגי בפסגת זאב מרכז. מדי שנה – ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל – מקיים שבט "זוהר" של תנועת הצופים אזכרה לזכר חללי סיירת דוכיפת וחללי צה"ל, בו נוטלים חלק יוצאי דוכיפת ומשפחות החללים.

 

במגמה להנציח את מורשת דוכיפת, הוחלט בצה"ל לקרוא את אחד מגדודי חטיבת "כפיר", בשם "דוכיפת".

שני רחובות בשכונת פסגת זאב מנציחים את הסיירת וחלליה במלחמת ששת הימים: "רח' סיירת דוכיפת" ו"רחוב הארבעה" (לזכר ארבעת חללי הסיירת בקרב מלחמת ששת הימים).

כמו כן הוקמה על ידי יוצאי סיירת דוכיפת ומשפחות החללים "עמותת סיירת דוכיפת".

תודות

לאברהם גל (יו"ר) ומיכאל בלקין מעמותת סיירת דוכיפת שהעבירו לי את המידע על הסיירת ואפשרו לפרסמו בעיתון.

לעיון נוסף

מ' גרשוביץ, א' חשביה, י' אשכול, באמונה שלמה, סיפורה של סיירת דוכיפת ושל מפקדה סרן אהוד שני, תל אביב תשמ"ח.

עדכון אחרון ( שבת, 05 מאי 2012 20:57 )  

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים