בית הכר את הפסגה דודיק כתר מנציח את מקור חיים

דודיק כתר מנציח את מקור חיים

דוא הדפסה PDF

הפעם במדור שלנו נספר מעט על קורותיו של דודיק כתר תושב שכונת מקור חיים. מעבר לעניין ההיסטורי וסיפורו האישי של אדם שמתגורר ומתעד שכונה קטנה בדרום ירושלים יש קווי דמיון לא מעטים בין שכונת מקור חיים לכפר-העברי נווה יעקב (שנת הקמה [תרפ"ד – 1924], מייסדים מהמזרחי הצעיר, ישוב מבודד ובסכנה מתמדת לאורך שבועות, עורף ביטחוני לעיר ועוד) עליהם נרחיב ברשימה אחרת. דודיק כתר יחד עם דורון הרצוג ז"ל אספו חומרים רבים על השכונה וזאת כדי להזכיר אותה לכלל התושבים והמתעניינים, חומר זה אמור להתפרסם בספר בחודשים הקרובים בהוצאת יד בן צבי.שורות אלה יהיו זיכרון למפעלו של דורון הרצוג ז"ל ולפועלו המבורך של דודיק שבשמחה עוזר לספר ולהנציח את קורות השכונה וקורות חברו הטוב דורון ז"ל.הגעה למקור חיים ובניית ביתמיכאל וחיה כתר (ההורים של דודיק) עלו מרוסיה בשנות העשרים של המאה שעברה. הם לא קנו במקום בשלב ראשון מגרש. הייתה זו שכונה מסורתית, של המזרחי הצעיר, אבל במקום גם התגוררו כמה משפחות חילוניות בודדות שבני משפחת כתר נמנו עליהם. מיכאל הגיע למקום כדי לטפל בנושא החשמל של השכונה והיה אחראי על צוות עובדי החשמל באזור. ההורים גרו בשכירות אצל משפחת דרזנר.בשנת 1929 מיכאל רכש מקק"ל את חלקת האדמה האחרונה במקום שהייתה המערבית ביותר והקרובה ביותר לכפר בבית צפאפא (כיום רחוב מקור חיים 55), בשנת 1930 התחילה משפחת כתר לבנות את ביתם והם סיימו בסביבות במרץ 1931, דודיק נולד כבר בבית ביולי 1931. וחי בבית זה משעת לידתו ועד היום עם שתי הפסקות קצרות באמצע.ראשית דרכו של דודיק כתר במקור חייםכאמור, דודיק נולד בבית שהוא מתגורר בו כיום ב 20.7.1931 בתקופה זו נולדו עוד מספר ילדים בשכונה.דודיק מספר שהייתה במקום מיילדת (שווסטר) אסתר, שהייתה בעלת מדליה מצבא בריטי ממלחמת עולם הראשונה. כאשר אישה הייתה חשה צירים והרגישה שהיא עומדת ללדת, מישהו מתושבי השכונה היה רץ לשער יפו להזעיק דילז'נס להסיע אותה לבית חולים. כאשר אימו של דודיק חשה צירים היא הזעיקה את המיילדת אסתר. היא בדקה את מצבה כך מספר דודיק, ואמרה לה שאין זמן להזעיק דליז'אנס והיא יילדה אותה בבית. בבית זה מתגורר דודיק עד היום. את תקופת גן הילדים העברי דודיק במקור חיים, במקום היה גן ילדים טוב בראשותה של  חנה כהן. כמעט כל הילדים הלכו לגן הזה. באותם הימים בשנות העשרים והשלושים לנסוע ממקור חיים העירה היה סיפור לא פשוט ולכן העדיפו בשלב הגן  להשאיר את הילדים במקום. בגיל בית הספר נסעו העירה באוטובוס שהיה יוצא בשבע ורבע. ההסעה הייתה מיוחדת לילדים אותה ביצע קבלן פרטי בשם מר-חיים. הילדים הדתיים היו נוסעים לתלמוד תורה מזרחי והחילוניים למדו בבית הספר תחכמוני.דודיק כתר בבית הספר היסודי והתיכוןדודיק התחיל את דרכו החינוכית בבית הספר תחכמוני משם נזרק מכיתה ב', בגלל האשמת שווא של מעשה שטות של תלמיד אחר. בדלית ברירה הוא עבר לבית הספר הדתי 'מעלה'. לאחר שלמד שם שלושה חודשים אחד הילדים ראה את דודיק נוסע בשבת עם אביו לאחד מעיסוקיו בחברת חשמל. אותו ילד שראה את דודיק בשבת העביר את המידע למנהל בית הספר שקרא לדודיק לבירור. לאחר שהסתבר שיש אמת בדבר הוא נאלץ לעזוב ועבר לגימנסיה סוקולוב, שם למד פרק זמן קצר. משם עבר לבית ספר בתלפיות שהיה לדעת דודיק בית ספר מעולה, שם למד עד כיתה ח'. במהלך הלימודים בכתה ח' (בשנת 1946) נעצר על ידי האנגלים בהאשמות שונות שבעקבותיהם הוא נשפט ונעצר לחודש ימים. כשחזר לבית הספר "עמל", צוות המורים עזר לו להשלים את החומר שהחסיר בזמן המעצר. דודיק מאוד אהב את התחומים הטכניים בלימודים. עם חלק מהמורים הסתדר היטב ועם חלק פחות. תעודת ההערכה שלו בבית הספר לא הייתה טובה ביותר ובשלב מסוים לאחר מתחים עם כמה מורים הוא עזב את בית הספר. גיוס להגנה ופעילות במקור חייםערב מלחמת העצמאות המצב הכלכלי של משפחת כתר לא היה טוב ומצב הרוח הכללי גם הוא לא היה משופר. האב מיכאל ניספה בתאונת עבודה בחברת החשמל (ב 30.6.45). דודיק עזב את הלימודים והלך לעבוד אצל קבלנים במקור חיים. כדי להקל על המצב הקשה, אמו השכירה חדר אחד בבית על מנת שתהיה הכנסה מצומצמת. גם אחיותיו הפסיקו ללמוד ועבדו כדי לפרנס את המשפחה, האחות הצעירה עבדה ב-JCPA, גלי צה"ל של צבא הבריטי ברמאללה, האחות השנייה קיבלה עבודה בחברת חשמל ועבדה שם בהנהלת חשבונות. אח אחר של דודיק שהגיע מאירופה מהבריגאדה קיבל עבודה בחברת חשמל הבריטית בירושלים. במהלך יוני 1947 דודיק וחברו אמנון אהרוני התגייסו להגנה, הם נראו מספיק בוגרים, כבני 18 למרות שהיו בני שש עשרה וחצי בלבד. ואז הנפיקו להם תעודות מזויפות על מנת שיוכלו להימנות עם חיילי משטרת היישובים העבריים. שהמפקדה שלהם הייתה ממוקמת אצל משפחת אהרוני בחצר.המגויסים בשכונה עסקו בעיקר בשמירה מפני התקפות של ערבים. המפקדה של השכונה הייתה בבית במקור חיים מספר 47 בבית משפחת פרידמן. את המיקום קבעו שם כי בבית זה היה טלפון.בין הפעולות שבהם השתתף דודיק באותם הימים היה פיצוץ תחנת הקמח בבית צפאפא שהתרחשה בינואר 1948. מטה הגנה חיפש אדם שמכיר את המקום ושיוכל להוביל את הלוחמים לפעולה. דודיק נמצא מתאים לכך וקיבל מאברשה (אברהם תמיר) מפקד הפעולה את ברכת הדרך. הוא הוביל את הלוחמים לפיצוץ הטחנה ששלטה באש על שטח מקור חיים. העמדה העיקרית שבה דודיק לחם ושהה הייתה עמדה מספר 2 הסמוכה לביתו. שגרת החיים במקור חיים בזמן המלחמהמידי פעם היה מגיע אוטובוס לשכונה, העמיסו עליו את הכול  ומיד הוא היה מסתלק כדי שלא יספיקו לחסום לו את הדרך חזרה העירה. במקור חיים היה מסוכן בתקופת המלחמה כל הזמן ירו מבית צפאפא וקטמון. דודיק  שצייר את מראה השכונה באותם הימים מציין שצייר את שכונה ולרוחב הכביש הראשי פרוסה יריעת יוטה כדי שהערבים צופים ממרחק לא יבחינו בתושבים החוצים לרוחב השכונה. הרעיון הזה בוצע לאחר שאחד הלוחמים נהרג תוך חציית הכביש בשכונה. כדי להגן על חיי הלוחמים במקום חברי ההגנה בשכונה הורידו בלוקים מקירות הבתים והיו רצים מבית לבית דרך קירות הבתים ההרוסים, כך היו הלוחמים מוגנים מפני ירי וצליפות מבחוץ. הצד המזרחי של השכונה היה יותר מוסתר, זה היה הצד שפנה למחנה הצבאי הבריטי (אל-עלמין), משם לא היו יורים. חזרה לשגרה רוב מוחלט של המשפחות שגרו במקום עד מלחמת העצמאות לא חזרו להתיישב במקום, להוציא משפחה אחת או שתיים. חלקן עברו לירושלים. בראשית שנות החמישים נבנתה מעברת תלפיות.ביתו של דודיק כתר (שהוא הבית הקיצוני לכיוון דרום) עם חזרתו לשכונה לאחר המלחמה נמצא ריק אף אחד לא התגורר בו. במהלך המלחמה הוא נשרף מעט ופה ושם ניתן לראות שרידים של רסיסים.דודיק שיפץ את הבית בעצמו כשהוא יוצר שתי יחידות דיור אחת לו ואחת לאימו.בגמר השיפוץ אימו של דודיק השכירה את הדירה. דודיק עצמו עזב את השכונה לכמה שנים תוך עיסוק בתחומי תעסוקה שונים בארץ ובחו"ל.ביולי 1963 חזר לשכונה ומאז הוא מתגורר בה ושמח לשתף את אורחיו בקורות אותו במהלך השנים במקום.דודיק אוסף מידע ומנציח את השכונה בציורי עיפרוןביתו של דודיק משמש כארכיון של מקור חיים. הוא אוסף כל שבב של מידע על השכונה מתייק אותו בסדר מופתי בצורה מעוררת התפעלות. בנוסף על איסוף המידע דודיק מתעד את תולדות השכונה בציור. ברשותו עשרות ציורים המתארים את המקום בתקופת מלחמת העצמאות. מבנים, כלי רכב, אמצעי לחימה ועוד. את כל הציורים צייר בהסתמך על הזיכרון, חלקם צוירו בזווית של מבט מהאוויר. הציורים נעשו תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר מה שמקנה להם אותנטיות רבה. בהתחשב בכך שהציורים צוירו עשרות שנים לאחר התקופה תוך שימת לב לכל הפרטים הקטנים מעצימים את הערכה לפעילות ההנצחה המדויקת של דודיק. את פרויקט הציור של השכונה על שלל מרכיביה החל כאשר דורון הרצוג ז"ל (חוקר השכונה) ביקש ממנו איורים לצורך שילוב בספר על מקור חיים. וזאת על מנת לקבל מעט מהאווירה של פעם.את הציורים דודיק צייר בעיפרון פשוט והם מתארים בצורה חייה ומוחשית את הווי השכונתי כפי שהייתה בימי מלחמת העצמאות.הנצחה לנופלים בכניסה לבית הכנסתנקודת הנצחה לנופלים בשכונה קיימת בסמוך לכניסה לבית הכנסת. את הרעיון הגה ויזם דורון הרצוג לקראת שנת החמישים למדינת ישראל. הוא תפס קבלן עפר שעבד בכביש הסמוך וביקש ממנו לתרום את יישור השטח לזכר חיילים שנפלו במקום ואומנם הקבלן נרתם ועזר.לאחר שהשטח היה מוכן דורון ודודיק הכינו סקיצה שכוללת את המצבה עם השמות. המצבה הוכנה בהתנדבות על ידי יוצר מצבות בהר המנוחות שביקש תשלום רק עבור האבן (עליה שילמה המינהלת של השכונה)  עליה נחרטו שמות הנופלים.אתר הנצחה הוכן לקראת כנס לוחמים שנערך בשכונה בראשון למאי של שנת  1995. הראשון למאי 1948 הוא יום שחרור השכונה מהמצור, ומשום כך נקבע כיום הכינוס.דודיק החל בתיעוד השכונה עם דורון החל משנת 1993 כדי לשחזר את מהלך הדברים ולהזכיר לדורות הבאים מה התרחש במקום לפני הקמת המדינה. הם עבדו יחד במשך 17 שנה ואספו חומרים מתוך מטרה להוציא ספר שינציח את המקום. במהלך שנת תש"ע (2010) נפטר דורון באופן פתאומי ומאז דודיק ממשיך להעביר את המסר בעצמו עם קומץ מדריכים ומתעניינים.הנה כי כן שכונה, לאורך רחוב, שהייתה חלק מגבולה הדרומי של ירושלים. קווים דמיון לא מעטים נקשרים עם קורות הגבול הצפוני של ירושלים בנווה יעקב, שתי נקודות יישוב אחת מצפון ושניה מדרום שאחיזתם בקרקע בימי המלחמה לפני שישם וחמש שנה קבעו את גבולה של העיר עד ימינו.תודות לדודיק כתר שברצון ובשמחה שיתף אותי בתולדות מקור חיים ותורם בכל מרצו בנפש חפצה לספר את סיפור המקום. הרשימה מבוססת על ריאיון עם דודיק שנערך ביום רביעי י' באדר תשע"ג (20/2/2013).

עדכון אחרון ( ראשון, 24 אוגוסט 2014 04:20 )  

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים