בית הכר את הפסגה

הכר את הפסגה וסביבתה/ד"ר יוסי שפנייר



ללמוד על פסגת זאב

דוא הדפסה PDF

גיאוגרפיה היסטורית של שכונות ירושלים

שכונת פסגת זאב חוגגת השנה עשרים ושש שנים לייסודה. בהיבט היסטורי שכונה כזאת נקראת שכונה צעירה. בירושלים קיימות שכונות וותיקות מאוד בנות למעלה ממאה שנה, השכונות הראשונות שיצאו מחוץ לחומות העיר העתיקה החל ממחצית המאה הי"ט, דוגמת, משכנות שאננים, מחנה ישראל, מאה שערים ועוד. לצד השכונות המאוד ותיקות קיימות בעיר שכונות ותיקות אך בנות עשרות שנים בלבד. ביניהן השכונות שהוקמו בתקופת המנדט הבריטי בשנות העשרים והשלושים. חלקן נקראו שכונות גנים משום שתכנונן כלל גינות ירק. בין השכונות הללו ניתן למנות את רחביה, תלפיות, בית וגן ואחרים. שכונות אחרות הוקמו בשנות השלושים על ידי ערבים שיצאו מחומות העיר העתיקה והקימו את ביתם בבקעה, קטמון ועוד.

לשכונות הוותיקות כבר יש היסטוריה ותיעוד רחב שהניב במשך השנים ספרות רבת היקף הקשורה בגיאוגרפיה ההיסטורית של ירושלים על שכונותיה. ספרות שמתארת את שלבי בניית השכונה והתפתחותה החל מרכישת הקרקע, התכנון, סגנונות הבניה מגוונים, חתך התושבים שחיו בהם, יצירות ספרותיות שנכתבו עליהן ובהן ועוד ועוד.

 

ספרות על שכונות

עם השנים התפתח מאוד המחקר העוסק בתחומים אלה, מחקרים רבים שהניבו ספרות מחקרית ופופולארית רבת היקף לכל המתעניין בנושא. תנופה חשובה לחקר שכונות ירושלים בעשורים האחרונים נתן פרופ' יהושע בן אריה ולימים גם תלמידיו שכתבו עבודות רבות על שכונות ירושלים. מפעלו הגדול של בן אריה בסוף שנות השבעים (לפני כשלושים שנה) היה בשני ספריו החשובים עיר בראי תקופה, ירושלים במאה התשע עשרה, וירושלים החדשה בראשיתה. ספרים אלו מאגדים בתוכם אוצר בלום של מידע על השכונות החדשות בראשית התפתחות העיר בעיקר מערבה מהעיר העתיקה.

בן אריה העמיד תלמידים הרבה וחלקם המשיכו בכיוון שלו והעמידו ספרות מחקרית ופופולארית שיצאה בבמות שונות ובמיוחד בהוצאה של המרכז העוסק בחקר ירושלים, יד בן צבי, שמוציא מידי פעם ספר נוסף על שכונות בלתי מוכרות בירושלים.

 

מבט אדריכלי על ירושלים

חוקר נוסף של שכונות ירושלים בהיבט האדריכלי הוא דוד קרויאנקר, יליד ותושב ירושלים שמאז 1969 עוסק בתכנון, שימור, שיקום והחייאה של מבנים ושכונות וכן בתיעוד ארכיטקטוני-היסטורי של מבנים ושכונות. במהלך השנים הוא הוציא עשרות ספרים ומאמרים הקשורים בשכונות של ירושלים שהם ספרות חובה לכל העוסק בירושלים ובעברה עם מבט לעתיד.

 

פסגת זאב בהקשר הלימודי מחקרי

פסגת זאב היא מהשכונות הצעירות יותר של ירושלים, שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים כעיבוי למרכז העיר ולשכונות הוותיקות, כמו גם השכונות: גילה, רמות אשכול, גבעת חנניה (הגבעה הצרפתית), הר חומה, ארמון הנציב ועוד...

כיוון שהשכונה צעירה יותר עדיין אין לה את ההיסטוריה, המסורת, הדמויות המרכזיות ודרכי הנצחה, ספרות ותיעוד שמהם ניתן לכתוב ולספר כמו שקיימים הדברים בשכונות הוותיקות שהצגנו. יחד עם זה במהלך השנים מתחילים לצוץ ניצנים של התגבשות מידע שממנו ניתן ללמוד על דרכה של השכונה.

 

ללמוד על שכונה

לא פעם מתקשרים אלי תלמידים בשלבים כאלה ואחרים של לימודיהם החל מבית הספר היסודי ועד לסטודנטים באוניברסיטה המחפשים מידע על השכונה, תולדותיה בעבר ובהווה עם המבט לעתיד.

לפני שנים לא רבות היה קושי לספק את המבוקש ונאלצתי להפנות את התלמידים והמתעניינים למקורות פזורים שונים שלא הניבו די חומר לגבש עבודה ראויה. במהלך השנים התגבש מאגר מידע לא קטן ממנו ניתן ללמוד על השכונה וקורותיה.

נציין מספר מקורות מיידע פופולאריים הקיימים שהתגבשו בשנים האחרונות מהם ניתן ללמוד על כמה תחומי עניין בשכונה.

 

דפדפת מידע 26 שנה לשכונה

בימים אלה יצאה לאור דפדפת עם נתונים על השכונה ביוזמת המינהל הקהילתי. המיזם יצא לדרך בעקבות כך שהורגש צורך לעדכן את התושבים בנעשה בשכונה בהיבטים שונים זאת לרגל הגעת השכונה לחצי יובל. בדפדפת מידע על עברה של השכונה בהיבט ההיסטורי הרחוק אך גם מבט על העבר של השנים האחרונות. זהו גם מעין יד וזיכרון לראשונים תוך התייחסות לעבר ההיסטורי והארכיאולוגי של השכונה, עם הנתונים של הווה ממנה עולה תמונה מאוד מגוונת של עשייה בתומי הפיתוח, החינוך, התרבות ועוד. דפדפת זו תורמת לגיבוש הזהות המקומית במקום.

 

דפדפת על רחוב השישה עשר

דפדפת מידע על רחוב הששה עשר יצאה לפני שלוש שנים במלאות שישים שנה לאירוע בו נהרגו השישה עשר ושישים שנה להקמת המדינה. דפדפת זו שיצאה לאור ביוזמה משותפת עם ביה"ס הממ"ד א' בפסגת זאב מרכז שופכת אור על פרשיה היסטורית שהתרחשה באזור לפני שישים ושלוש שנים ובאמצעותה מחנכים לידיעת העבר בו התרחשו אירועים משמעותיים ביטחונית מצפון לפסגת זאב.

 

דפדפת גן הגבורה

גן הגבורה המנציח את ההתיישבות בצפון ירושלים עד תש"ח בשני היישובים עטרות ונווה יעקב שהיו באזור שממוקם בפסגת זאב צפון זכה גם הוא לדפדפת הסבר עימו ניתן לטייל בגן הממוקם במקביל לרחוב שמחה הולצברג וממנו ניתן ללמוד על קורות ההתיישבות במקום עד למלחמת העצמאות. זיכרון היסטורי של אירועים מכוננים והתיישבות במקום שנמצאת כיום פסגת זאב צפון ניתנים ללימוד תוך סיור ועיון במקורות זמינים.

 

דפדפת על היער הקהילתי מיר

בצפון מזרח העיר קיימת פנינת טבע עשירה במגוון צמחים ובעלי חיים זהו היער הקהילתי בין נווה יעקב ופסגת זאב הידוע יותר בשמו יער מיר. לפני כשלוש שנים היתה תנופה משמעותי במעורבות המינהל ותושבים מהשכונה ומשכונת נווה יעקב שיחד הביאו למודעות יותר גדולה לנושא היער וסביבתו. כחלק מהעיסוק בנושא הוחלט בשיתוף הקרן הקיימת לפרסם דפדפת על היער כחלק מהיערות הקהילתיים בארץ ישראל. דפדפת זו מחולקת לכל המעוניינים על ידי הקרן הקיימת לישראל. קופסה עם דפדפות נמצא בכניסה הראשית ליער מכוון רחוב יעקב יהושע (כרגע כניסה זו אינה מתפקדת בעקבות בניה במקום).

 

ספר פסגת זאב

לפני שש שנים יצא לאור ספר ראשון על שכונת פסגת זאב שניכתב ידי כותב שורות אלה בשיתוף עם יעל ענתבי. הספר שופך אור על תולדות השכונה אתריה, שמות רחובותיה ואתרים הראויים לביקור. למרות שחלפו להם חמש שנים מאז פרסום הספר הוא טומן בחובו חומר מגוון שיכול למשמש בסיס טוב להכרת השכונה. יש תכנון בעתיד להוציא ספר רחב ומעודכן שיהווה מקור ראוי ללמידה רחבה על האזור בהיבטים מגוונים.

 

אתר האינטרנט של פסגת זאב

www.pis.co.il

באתר ניתן לראות את המאמרים של מדור זה שהתפרסמו ב"קול הפסגה" בשנתיים האחרונות וכן מידי נוסף לגבי שמות רחובות בשכונה וכו'

 

הנה כי כן, שכונה צעירה עם עבר מגוון ומעניין וספרות עממית ומחקרית שמתחילה להתגבש ולשפוך אור על אזור המגורים שלנו בצפון מזרח העיר. עם כל השמחה על הקיים יש עוד הרבה מה לעשות ולקדם ויש מקום רב ליוזמות נוספות.

 

תודות

תודות לעובדי המנהל הקהילתי ולפעילי השכונה שפועלים רבות בקידום נושאים שונים ומגוונים הקשורים בשכונה וקידומה ובמיוחד בתחום החינוכי-ערכי.

למעוניינים, את הדפדפות ניתן לקבל במינהל הקהילתי בפניה לאגף ארץ מורשת.

 

 

זכרונותיו של השופט צבי טל

דוא הדפסה PDF

לפני כחצי שנה ראה אור ספרו האוטוביוגרפי של שופט בית המשפט העליון לשעבר, צבי טל הנקרא עד בוא השמש. הספר מגולל את זיכרונותיו של השופט שנולד בפולין ועלה בצעירותו לארץ ישראל. מדברי משפחת טל הבאתי דברים בפינה שלי בעבר בהקשר לנווה יעקב של הימים מלפני מלחמת העצמאות. בעקבות הופעת הספר ביקשתי את רשותו של צבי לפרסם כמה קטעים מספרו הקשורים לימים עברו בכפר העברי נווה יעקב בו שהה כקשר ושם הכיר את חנה ברינקר, לימים אשתו. הוא היה בין האזרחים והחיילים שהתפנו מהמקום ימים בודדים לאחר הקמת המדינה. זיכרונותיו של השופט טל הם בבואה של תולדות המדינה וההיסטוריה הישראלית.

כתיבת זיכרונות

"אם אתה כותב זיכרונות מַשמע שסיימת את חייך הפעילים והמקצועיים וכל עתידך מאחוריך. אתה "מי שהיה". ואכן, כאשר שאלתי כמה מחבריי אם הם כותבים את זיכרונותיהם – המיוחדים להם כל כך – השיבו לי בחיוך של ביטול שאין להם פנאי. הם, כמובן, צודקים. אבל הבעיה היא שכאשר אדם מגיע לפרק שיש לו פנאי, פעמים כבר הוחמצה השעה. הזיכרון קהה ומתעתע, ואין את מי לשאול, ואין עוד מי שיזכור יחד איתך. וזיכרון שאין לו שותף הוא זיכרון גלמוד ודועך, כעץ יחיד במדורה. לכן זה שנתיים-שלוש לקחתי לי מועדים לכתוב, וטעמתי את הטעם המר-מתוק של הנוסטלגיה. אתה חי את חייך מחדש, אבל בהתבוננות מרחוק. אתה שוב חי בנעוריך, אבל באותה שעה אתה מתבונן בעצמך מלמעלה בטעם זקנים. ועוד, ועיקר, כתבתי עבור צעירי הצאן, שיקוים בהם "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (עמ' 11).

המשפחה

"אבי ואימי נולדו בשנת 1885 בכפר קטן בפולין. שניהם מאותו הכפר (טיטשין), הם באו בברית הנישואים בהיותם כבני עשרים ועברו להתגורר בכפר רישה שבגליציה. שם נולדו להם כל ילדיהם" (עמ' 13).

הגעה לנווה יעקב

"כאשר אחי השתחרר מן הצבא, לימדו הוא ועליזה אשתו בירושלים והתגוררו בכפר העברי נווה יעקב, הסמוך לירושלים. לפרידל אחותה ולויקטור אלנבוגן בעלה היה בית אבנים מרווח בנווה יעקב. ויקטור היה וטרינר, ובצמוד לביתו הקים אינקובאטור למופת. אבל הוא ופרידל עברו לרעננה (ולבסוף גם לאילת) ואת ביתם שבנווה יעקב העמידו למגורי עליזה ושלמה. כסטודנט התגוררתי בביתם של אחי וגיסתי עליזה בכפר העברי נווה יעקב ונהניתי מהכנסת אורחים בעין יפה" (עמק 29).

בין האוניברסיטה לנווה יעקב והגעת מכשיר קשר

"ביום למדתי באוניברסיטה בהר הצופים והדרכתי חינוך גופני בסמינר "מזרחי" וב"אליצור". שיעורים הכנתי בבית הקפה פת בפינת הרחובות הנביאים והרב קוק. בערבים או לעת לילה הייתי יורד לשער שכם ועולה על מונית שירות ערבית, שהובילה נוסעים דרך שועפאט ובית חנינא בואכה רמאללה וכך הגעתי לנווה יעקב. גם לאחר שפרעות הערבים החלו, עוד נסעתי משער שכם. אבל האווירה בתוך המונית החמירה, ועד מהרה מנעתי עצמי מדרך זו. יום שבת אחד הגיע אמבולנס אל הכפר, ובין השאר הביא אדנית גדולה. מתוך האדנית הוצאה קופסת מתכת מלבנית שלא היתה אלא משדר אלחוטי פרימיטיבי קטן, "צבר" קראו לו. המשדר הגבישי חובר אל מקלט רדיו ביתי המחובר לאנטנה, והרי לך תחנת אלחוט חשאית. התחנה היתה של ארגון "ההגנה", וכמותה נקבעו גם בשאר היישובים שבסביבות ירושלים, שהיו קשורים ברשת אחת או בשתיים-שלוש רשתות, ששימשו קשר בין היישובים ובין מפקדת "ההגנה" בירושלים" (עמ' 66).

צבי מכיר את חנה, אשתו לעתיד

"עליי הוטלה האחריות לתחנת האלחוט, ואיתי ארבע מתושבות המקום: הגב' אשנר, הגב' גורסקי, עשירה הימן וחנה ברינקר, שהתחלפו במשמרות, התשדורות אויתו באלף-בית פונטי והוצפנו בצופן של ספרות.

הקשר ביני ובין חנה ברינקר, שהיתה יד ימיני בתחנה, הלך והתחזק. הערכתי מאוד את טוב שכלה ומידותיה, הסדר והדיוק והאחריות שבמעשיה. חנה היתה מפקדת בגדוד הגדנ"ע "מודיעין" שבירושלים, ויש שאחרי ליל תורנות בתחנה היתה יוצאת בבוקר השכם לפעילותה בבתי הספר בבירה, שבהם הדריכה במסגרת חג"ם (חינוך גופני מורחב), ושבה רק לעת ערב לביתה, ושוב לתורנות וחוזר חלילה, והכול ברוח טובה ומתוך אחריות ורגש של שליחות" (עמ' 67).

מנווה יעקב לאוניברסיטה בהר הצופים ובחזרה

"גם אני הייתי יוצא בבוקר, אם ללימודים בהר הצופים (גם ברגל) ואם להדרכת חינוך גופני בסמינר מזרחי ובאליצור. בימים כתקנם, אם ביקשת לנסוע העירה, יכולת לצאת בשש בבוקר באוטובוס מספר 16 של ר' אברהם הימן, עם כדי החלב מן הרפת של נפתלי רוטשילד ושמשון פרנקל ועם שאר נוסעים משכימי קום, כגון ר' דב נתן ברינר, קרל סלומון ור' ישעיה אזרחי. יכולת גם לצאת לכביש ולעלות על האוטובוס מספר 17 של יענקל גולדברג שבא מעטרות. יענקל היה איש גדול, ולו שפם גדול ואקדח מאוזר גדול, שאימתו נפלה על הערבים, וסופו שנרצח בידיהם בדרכו בחזרה מירושלים לעטרות... בשאר שעות היום יכולת לבחור בין אוטובוס מספר 18 של חברת האוטובוסים הערבית, ההולך בין רמאללה לשער שכם, ובין אוטובוס מספר 20 או B2 משכם, שנוסעיו עטופי פנים כעטיפת ישמעאלים ועיניהם פגיונים, שהילכו אימים על נוסע, כל שכן נוסעת, יהודים.

אם ביקשת לשוב אל נווה יעקב או לעטרות, היית בא לפנות ערב ליד תחנת הדלק שבקצה רחוב מאה שערים, בואכה שייח' ג'ארח, וממתין בחברת שאר הנוסעים, עד שהגיעו ר' אברהם הימן באוטובוס מספר 16 או ר' יענקל גולדברג באוטובוס מספר 17. בשאר שעות היום היית בא לרחוב שליד שער שכם ועולה באוטובוס מס' 18 היוצא לרמאללה. בקו זה פעל מבקר הכרטיסים איברהים, שידע עברית וגם ידע מתי יחידות של "ההגנה" באות להתאמן במחצבה הנטושה שבקצה נווה יעקב, והיה מקניט את חנה בשאלותיו בעניין זה. הוא היה מקניט אותה גם בכך שהאוטובוס שחזרה בו אל הכפר לא היה עוצר לה בשער, אלא כמה עשרות מטרים צפונה" {עמ' 68-67).

צבי מגיע מְחוּפָּשׂ לנווה יעקב

"חנה ואני "נתקענו" בעיר ולא יכולנו לשוב לנווה יעקב. יום אחד הוזעקתי למפקדת גדוד "מכמש" (בפיקודו של ישורון שיף) ששכנה בבית הכרם. שם הלבישו אותי במדי הצבא הבריטי כחייל בדיוויזיה המוטסת (ה"כלניות", על שם הכומתה האדומה שלהם; ה"בטלדרס" עוד שמור עמי למזכרת), ובתחפושת זו הוטל עליי ועל לוחם נוסף להעביר ציוד ואספקה לעטרות ולנווה יעקב. בתחפושת זו ניגשתי לסמינר בית הכרם הסמוך והפתעתי את חנה, שהדריכה שם אותה שעה בחג"ם. נפרדנו, ולעת ערב התייצבתי ב"שנלר". עם אדם בשם אלכס יצאנו בשני כלי רכב מסוג "קומנדקר", נהוגים בידי חיילים בריטים שנשכרו לשם כך. כלי הרכב היו עמוסים אספקה, ציוד ותחמושת לשני היישובים, נווה יעקב ועטרות. הכל כוסה בשמיכות. חששנו פן יסגירונו הנהגים לכנופיות, ולכן ישבנו מאחוריהם בכלי נשק דרוכים, והנהגים הבינו את הרמז. עברנו שלושה או ארבעה מחסומים, תוך חילופי דברים בין הנהגים ובין שומרי המחסומים והסחת דעתם של השומרים מן המטען בדיבורים ובסיגריות. הגענו בשלום לנווה יעקב" (עמ' 70).

קליטת התשדורת על נפילת גוש עציון

"בשלושה-עשר במאי קלטתי באלחוט את הידיעה "מלכה נפלה", כלומר, נפל גוש עציון שכלל ארבעה יישובים: כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים (שלושתם יישובים של הפועל המזרחי), וכן רבדים, קיבוץ של השומר הצעיר. מפקד הגוש, "מוש" זילברשמידט האגדי שנפל גם הוא, היה איש נווה יעקב, גיסו של אברהם וכסלר. כמדומני שלא קלטנו אז את מלוא משמעות נפילת הגוש" (עמ' 74).

הדרך מנווה יעקב להר הצופים

לאחר קבלת ההחלטה לעזוב את המקום התושבים והחיילים רוכזו והחל המסע הלילי לעבר הר הצופים.

"הלכתי בנתיב לא נתיב בוואדי בין שועפאט מימין לחיזמה משמאל. אני עצמי שימשתי אחד מנושאי אלונקה ונרדמתי תוך כדי הליכה. זה שלושת ימים לא עצמתי עין כי הייתי הקַשָר היחיד בתחנת האלחוט. צעדתי וכשלתי מתוך אינרציה, ויותר משנשאתי את האלונקה היא משכה אותי. הבוקר אור, ועדיין אנו בין הכפרים. בדרך נס לא התגלינו, והגענו להר הצופים מצד מזרח. המורד המזרחי היה ממוקש, ומיכה לוזינסקי מעטרות עלה על מוקש וקיפד את כף רגלו. מגיני הר הצופים יצאו לקראתנו וקלטו אותנו. אף שהר הצופים עצמו היה נצור, נשמנו לרווחה וחשנו כאילו הגענו אל המנוחה אם לא אל הנחלה" (עמ' 76).

בהר הצופים וההתכתבות עם הבית

כאשר צבי הגיע להר הצופים הוא ביקש לעדכן את משפחתו שהיתה באותם הימים בחיפה ולא ידעה דבר וחצי דבר על מה שקרה לצבי באותם הימים. הוא היה בהר הצופים עד ל'הפוגה הראשונה', (שהתחילה ב 10/6/1948), משך למעלה משלושה שבועות. הוא הצליח לשגר מכתב הביתה דרך אחד מנהגי המשוריינים שירדו מהר הצופים לירושלים. מכתבו הגיע לידי הוריו ימים בודדים לפני שהגיע הביתה לחופשה. במקביל הוריו של צבי שלחו לו מכתב. כיוון שלא ידעו היכן הוא נמצא הם כתבו על המכתב את התיאור הבא: "לצבי טל - בני גר בירושלים ובנווה יעקב, תלמיד באוניברסיטה העברית, כיום אי שם" למרבה הפלא המכתב הגיע לצבי ברדתו מהר הצופים בימי ההפוגה וכמובן השמחה על כך היתה רבה.

לדור של היום שמרבית חייו סביב מסרונים וטלפון נייד קשה להאמין כיצד התנהלו דברים לפני שנות דור כאשר התנאים וצורת החיים היו שונים מאלו שאנו מכירים כיום. פרקי היומן שהובאו בזה מדגישים חלק מהווי החיים שהיו מנת חלקם של התושבים הראשונים באזור לפני מעט יותר משישים שנה.

תודות

לשופט צבי טל ולהוצאת "דביר" שבחפץ לב נתנו רשות להביא קטעים נבחרים מספרו המרתק המשלב זיכרונות היסטוריים מנווה יעקב ופותחים צוהר רחב על פרשיות משפטיות בהם היה מעורב בעיסוקו המשפטי.

המקור לקטעים המובאים ברשימה

צבי א' טל, עד בוא השמש, הוצאת דביר, אור יהודה תש"ע (2010), הקטעים המצוטטים למעלה הם מפרק ג' 'עצמאות', בדילוגים.

עדכון אחרון ( שישי, 18 פברואק 2011 08:28 )
 

הר הרצל והנצחה הקשורה לפסגת זאב - חלק ב'

דוא הדפסה PDF

בגיליון הקודם של קול הפסגה הצגנו את חלקו הראשון של מסלול ההנצחה בבית הקברות הר הרצל. הצגנו את הרעיון המרכזי שעמד בפי המתכננים של בית הקברות הצבאי וחלקת גדולי האומה. סקרנו והצגנו מספר דמויות ואישים הקשורים לשכונה ומונצחים בהר הרצל במסלול בבית הקברות הצבאי. בגיליון זה נמשיך במסלול ההנצחה בהצגת דמויות נוספות ובהערות מתודיות הקשורות בביקור במקום.

 

הערות מתודיות חינוכיות לסיור בבית העלמין

-

- יש לכבד את המקום בהתנהגות ראויה ולבוש מתאים.

- רצוי את הסיור לערוך עם תלמידים ובכלל בהקשר של תאריך מזמן – ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, או בהתקרב מועד הקשור עם הדמויות אותם רוצים לבקר ועליהם לדבר.

-

רצוי להקדים רקע לתקופה עליה מדברים לפני הביקור כדי לעסוק בנושאים הספציפיים במקום.

-

עדות אישית של אדם שהיה שותף לפעילות של הדמויות בהם הולכים לעסוק בבית הקברות יכולה לתרום רבות במהלך הביקור.

-

אורך זמן הסיור תלוי בגיל המסיירים ובמוכנות, בכל מקרה אין להאריך את הסיור מעבר לשעות בודדות ויכולת הקליטה של המסיירים.
סיור באזור בית קברות דורש התייחסות מיוחדת, ורצוי אף הכנה מוקדמת כדי להפוך את הביקור למשמעותי למסייר.

לקריאה נוספת

א. מ' עזריהו, "הר הרצל, מתווה היסטורי של בית הקברות הלאומי בירושלים", א' שילר, ג ברקאי (עורכים),

ב. י' כץ,

ג. א' לבל,

ובדמם הבוקר יעלה, זיכרון והנצחה בישראל, (אריאל 172-171), ירושלים תשס"ו, עמ' 122-107.לב ואבן, סיפורה של המצבה הצבאית בישראל, 2006-1948, משרד הביטחון ההוצאה לאור, תל אביב תשס"ז.הדרך אל הפנתיאון, אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי, כרמל, ירושלים תשס"ז, 214-205.

 

הארבעה (השלושה)

ארבעת החיילים הם לוחמי סיירת דוכיפת שנפלו ביום השני של מלחמת ששת הימים בכ"ז באייר תשכ"ז (6/6/67). הלוחמים היו חלק מכוח של סיירת דוכיפת שלחם באזור פסגת זאב. הם עלו לכיוון גבעת שאול (תל אל פול). השריונית שבה נסעו נפגעה מפגז של תול"ר (תותח ללא רתע) ירדני. וארבעתם נפגעו. הארבע הם: אהוד שני (המפקד), עמירם אסא, יובל גליקמן, ואברהם (אברי) שטדלר.

שלושה מתוך ארבעת הנופלים שעל שמם שם הרחוב קבורים בסמיכות אחד לשני בהר הרצל באזור ד' שהיא החלקה בה טמונים חללי מלחמת ששת הימים. עמירם אסא בן קיבוץ דורות ניטמן בבית הקברות בקיבוץ דורות.

רחוב מרכזי בפסגת זאב מרכז מנציח את ארבעה חללים מסיירת דוכיפת שנפלו על שחרור האזור לפני למעלה מארבעים שנה. הם גם נזכרים בנופלים בלוח הזיכרון באנדרטה שבמרכז הגן הארכיאולוגי בפסגת זאב מרכז. שם נזכרים חללי סיירת דוכיפת שנפלו במלחמות ישראל. ארבעת השמות הראשונים בלוח הזיכרון בגן הם הארבעה שעל שמם רחוב הארבעה.

מיקום

: אזור ד, חלקה 3, שורה 8, קברים 9-7.

 

גל

גל שהוא שמו המחתרתי של יהושע- ירוחם גולדשמיד, יהושע היה בן הזקונים של אסתר ויוסף-צבי שהתגוררו בגבעת שאול. הוא נולד בא' באדר תרפ"ה (25/2/1925), ולמד בתלמוד תורה ובישיבת "עץ חיים". בשנת 1944 בהיותו בן שמונה עשרה הצטרף למחתרת אצ"ל בתל אביב. לאחר זמן קצר חזר לירושלים שם הבין שנדרשת פעילות רבה במסגרת המחתרת. הוא עבד במוסך "בצלאל" ועבודתו שם הייתה בעצם הסוואה לפעילותו רחבת היקף במסגרת המחתרת. ביום עבד קשה על מנת שלא יחשדו בו ולאחר העבודה היה יוצא לפעילות מחתרתית עניפה.

גל היה מעורב בפעולה במלון המלך דוד, פעולה מפורסמת בה היה מעורב האצ"ל בפיצוץ האגף הדרומי של המלון, הוא השתתף גם בתכנון לתקיפת הכפר דיר יאסין (גבעת שאול של היום, התקפה שנערכה ב 9/4/48).

בי' באייר תש"ח (19/5/1948), ארבעה ימים לאחר שהכוחות הבריטיים עזבו רשמית את הארץ עמד בנשק דל מול כוחות לגיון שפלשו לאזור בית הספר לשוטרים. הוא נפגע בהיותו בן עשרים ושלוש בלבד.

יהושע גולדשמיד נקבר בשלב ראשון בבית עלמין שייח' באדר הנמצא כיום בסמוך לבנין הכנסת. ביום כ"ה באלול תש"י (7/9/1950) הועבר למנוחת עולמים לבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

רחוב גל הוא הרחוב המתפתל שחוצה את ערוץ נחל זימרה ומחבר את פסגת זאב מרכז עם פסגת זאב מזרח. בקצהו הדרומי ממוקם הבניין של תנועת הנוער בני עקיבא וממנו מסתעפת הכניסה לחניה התחתית של המינהל הקהילתי ואולם הספורט.

מיקום:

 

אזור א', חלקה 3, שורה 3, קבר 3.

בנימין שלום

בנימין נולד לאימו רחל ולאביו יוסף אח לשישה אחים, בין החומות בירושלים בי"ט באייר תרפ"ד (23/5/1924). את ילדותו עשה בנימין בשכונת מחנה יהודה וסיים את חוק לימודיו בבית הספר "דורש ציון".

במסגרת החטיבה הלוחמת של לח"י בירושלים השתתף בנימין בכמה פעולות ביניהן התקפה על שריוניות בריטיות שהיו ממקומות במבואות ירושלים. הוא השתתף גם בהתקפה על הכפר ליפתא בכניסה לירושלים כפעולת עונשין על ירי שבוצע משם לעבר תושבי העיר. הוא לקח חלק גם בהתקפות באזור קטמון על תושבי המקום הערביים. בנימין השתתף גם בפעולות של הדבקת כרוזים נגד האנגלים בירושלים. באחת מן הפעמים הוא זוהה על ידי שוטרים בריטים, כדי להימלט מהם הוא נשף לתוך עיניהם פלפל חריף וכך הצליח להימלט.

בי"ז בתמוז (24/71928) במחנה של הלח"י רוכז חומר נפץ רב שנאסף משאריות שהשאירו הבריטים במקומות שונים. מסיבות לא ברורות אירע פיצוץ במחסן התחמושת וכל האנשים שנכחו במקום נהרגו בפיצוץ. סה"כ נהרגו חמישה לוחמים וביניהם בנימין שלום. הוא נקבר זמנית בבית הקברות בסנהדריה וביום ט' במרחשוון תשי"ב (8/11/1951) הועברה גופתו למנוחת עולמים לבית הקברות בהר הרצל.

מיקום

: אזור א', חלקה 2, שורה 9, קבר 7.

 

ירמי ברדנוב

ירמי ברדנוב נפל בפעולת קלקליה [מבצע "שומרון"] 11-10/10/1956.

הרקע לפעולה הייתה הסתננות חוליית מחבלים שעקבותיה הובילו לקלקליה שרצחה שני פועלים בפרדס בסמוך לאבן יהודה.

פעולת העונשין התבצעה על משטרת קלקיליה ששימשה מטה מחוז של "המשמר הלאומי הירדני".

פעולה זו הייתה האחרונה בשרשרת פעולות התגמול של הצנחנים שלפני מבצע קדש. חודש ספטמבר 1956 היה רצוף התקפות על כלי רכב ועל ישובים יהודיים שבוצעו על ידי ה"פדאיון" ומסתננים שבאו משטח ירדן. כאובייקט לפעולה נבחרה משטרת קלקיליה שנמצאה בתוך ישוב צפוף אוכלוסין. ההתקפה עליה בוצעה, תוך שימוש מקדים באש טנקים ואחר כך בקרב פנים אל פנים בתוכה, לוחמי החסימה בעומק של 13 ק"מ בואך עזון כותרו ולחמו מול כוח ירדני תוך הסתייעות באש תותחים.

בקרב זה היו לכוחותינו 18 הרוגים ו 86 פצועים, חמישה מן הלוחמים צוינו לשבח. בין הנופלים היה ירמי.

מיקום:

אזור ב', חלקה 7, שורה 17, קבר 3.

 

עוזי נרקיס

עוזי נרקיס נולד בירושלים בשנת 1925. בגיל 16 (בשנת 1941) התגייס לפלמ"ח והיה מראשוני הלוחמים בו. במלחמת העצמאות היה מפקד גוש עציון ולאחר מכן סגן מפקד גדוד הפורצים בגדוד הרביעי של הפלמ"ח שלחם בקרבות פריצת הדרך לירושלים בתקופת המצור. הוא פיקד על נסיון הפריצה לעיר העתיקה, על הגדוד השביעי והיה קצין המבצעים של חטיבת הנגב. במסגרת זו השתתף בקרבות לפריצת הדרך לנגב וכיבוש באר שבע ואזור אילת והיה ממניפי "דגל הדיו" באילת.

לאחר שחרורו מצה"ל עמד עוזי נרקיס בראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. הוא היה ראש משלחת הסוכנות בניו-יורק ואחר כך עמד בראש מחלקת ההסברה. בשנים האחרונות לחייו שימש יושב ראש החברה הממשלתית למטבעות ומדליות. במשך שנים רבות התמסר לעבודות ציבוריות. שימש יושב ראש עמותת גבעת התחמושת והיה חבר בעמותת הראל ששמה לעצמה לתכנן ולבצע את פארק רבין בדרך לירושלים.

הוא כינה את עצמו וכך גם אחרים כינו אותו "חייל של ירושלים", כיוון שהרבה משנותיו על מדים הקדיש לירושלים. לספרו האוטוביוגרפי קרא באותו השם: חייל של ירושלים. עוזי נרקיס נפטר בשבת י"ט בטבת (17/12/97). על מצבתו בבית הקברות מצוינות המילים: חייל של ירושלים.

 

מסע לקברי צדיקים בהר הרצל

מאיר בן מאיר

מסופר על אחד מראשי הישיבות בירושלים ששמע שתלמידיו מתכוונים לנסוע להשתטח על קברי צדיקים בצפון. טרם נסיעתם הוא פנה אליהם בזו הלשון: "למה אתם נוסעים כל כך רחוק? רוצים לבקר בקברי צדיקים? אתם יכולים ללכת חמש דקות ברגל להר הרצל הקרוב. שם קבורים הצדיקים הגדולים מכולם".

הם קבורים בהר הרצל ובבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. הם טמונים כולם בקברי אבן פשוטים בעוצמתם, אחידים בזעקתם, שווים בכאבם. לא תמצאו ליד קבריהם מבני אבן גדולים ומסוגננים ברוב פאר והדר, לא שלטי הכוונה מוארים, גם לא תעשיה ענפה של קמעות, סגולות וישועות לרוב. לא תשמעו ליד קבריהם קולות הילולה ומוסיקה רעשנית, גם לא עשן מנגלים מיתמר אל על. רק דממה ושקט שאין להם התחלה ואין להם סוף. רק שמים תכולים ועננים מרחפים מעל. אולי תמצאו על שפת הקבר רק נר בודד, דגלון מדינה קטן וזר פרחים צנוע וסולידי. לא תראו מצבות גדולות ובולטות למרחוק. לא תראו על כריות האבן האחידות הסדורות בשורה ישרה תארים מופלגים ומשובחים חקוקים באותיות בולטות. על כולם תמצאו רק את שם החלל, תאריך לידתו, תאריך נפילתו, שמות הוריו, דרגה ומס' אישי. לא יותר. כל כך מעט - שהם כל כך הרבה [...]

כאן קבורים הצדיקים. גיבורי החיל, אבירי האוויר הים והיבשה שנדם ליבם עבור לב האומה, שחשך אורם עבור עיר האור והאלוקים, שנשפך דמם עבור בניו וארצו. כהרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, כצדיקים שבמיתתם קרויים חיים. צנועים וענווים בחייהם, כקבר בו נטמנו במנוחת עולמים. חדורי אמונה ואהבה לעמם, עטורים ברוח ישראל הנצחית ומורשת דורותיו.
כאן קבורים הצדיקים. אלה שבמותם ציוו לנו את החיים. אנא, עשה למענם ולמענינו. אל מלא רחמים. 

קברו של עוזי נרקיס

עדכון אחרון ( שישי, 18 פברואק 2011 08:16 )
 

הר הרצל והנצחה הקשורה לפסגת זאב - חלק א'

דוא הדפסה PDF

 

הר הרצל מוכר לכל אזרח ותושב בארץ כמקום הנצחה של חללי מלחמות ישראל, רוב תושבי המדינה גם יודעים שהרצל חוזה המדינה קבור בראש ההר וודאי כל אחד מכיר עוד שמות חללים קרובים או רחוקים שטמונים בהר. בסיורים רבים הקשורים לנושא הזיכרון שאני עורך במקום בדגשים שונים ראיתי שניתן לבנות סיור חינוכי הקשור למספר דמויות המונצחות בשכונה ונמצאות בהר המנוחות בהר הרצל, בשורות הבאות נציג מסלול, לא כמו מסלול טיול רגיל, אלא מסלול שמשלב בתוכו מסרים חינוכיים-ערכיים הקשורים להיסטוריה של עם ישראל ולהנצחה בפסגת זאב.

 

הר הרצל – הר שהוא סמל

תולדות הר הרצל מעניינות וקשורות קשר חשוב עם התפתחות ירושלים בכלל ועם התפתחות נושא המורשת וההנצחה בפרט. עד להקמת בית הקברות הצבאי בהר הרצל חללי מלחמת העצמאות נטמנו בעיקר בשני בתי קברות, הראשון בשייח באדר, בית קברות קטן הממוקם בסמוך לכנסת מעל גן סאקר, בצמוד למרכז הציפורים של החברה להגנת הטבע כיום. בית הקברות השני הוא בית הקברות בשכונת סנהדריה הממוקם בשולי שכונת סנהדריה בצמוד לרחוב בר אילן, שגם בו אגב מעניין מאוד לבקר.

ב 18 באוגוסט 1949 נקבר הרצל בירושלים. מסע ההלוויה שלו החל בווינה, שם נקבר בשנת 1904, מהלך שהגיע לשיאו בטקס חגיגי שליווה את הטמנת הארון בירושלים בהר הנושא את שמו. ייחודו של הר הרצל בכך שהוא מתפקד כאתר לאומי בעיר הבירה ומנציח באמצעות קברים ואנדרטאות את תולדות הקמת המדינה. מיקום ההר בסמוך ליד ושם נותן תמונה רחבה של תולדות העם היהודי בתקומה לקראת מדינה במאה האחרונה. ניתן לקשר במסלול ערכי-רעיוני רגלי פשוט את הדרך של החזון להקמת המדינה (חלקת גדולי האומה: הרצל, ז'בוטינסקי) , השואה, ובעקבותיה הקמת המדינה והחללים שנפלו על ממימוש החזון בדרך להקמת המדינה ועד ימינו זהו החלק המרכזי של הגבורה הלאומית בבית הקברות הצבאי, וכמובן מנציח את ההליכה משואה לתקומה, מאפלת החורבן בגולה לתקומה בריבונות הישראלית בארץ ישראל. המיקום הגיאוגרפי גם מזכיר את לוח השנה הלאומי של מדינת ישראל במעבר שבין יום השואה והגבורה, ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וליום העצמאות. הסמיכות בלוח השנה הוא גם סמיכות הגיאוגרפית בהר הרצל.

 

הקמת בית הקברות הצבאי

ההחלטה להקים בית קברות צבאי בשיפולי הר הרצל התקבלה בידי רשות ההנצחה של משרד הביטחון בקיץ 1949. התוכנית להקים במקום את בית הקברות הצבאי הוכרזה בפומבי בידי יוסף וייץ (שהיה מנהל הקרן הקיימת באותם הימים) במהלך ביקור באתר שערך כמה שבועות לפני שהרצל נקבר במקום.

בית הקברות נועד גם לשמש ציון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע ולשמש פנתיאון גבורה ללוחמי היישוב בגרמניה הנאצית.

ההלוויות הראשונות בבית הקברות הצבאי בהר הרצל נערכו בסתיו שנת 1949 בזמן שנטמנו בו שרידי הנופלים בקרבות שנערכו בסביבות ירושלים. לוחמי גוש עציון, הל"ה, השישה עשר ועוד.

 

עיצוב ומצבה בבית הקברות בהר הרצל

בית הקברות הצבאי בשונה מבית הקברות האזרחי הוא אחיד במבנה הכללי. והמצבה האישית גם היא אחידה במידה רבה, בעבר יותר ובהווה מעט פחות. דבר שמרשים את כל מי שבא לבקר במקום.

בית הקברות מכונה גם בית המצבות. המצבה משמשת כסימון מקום קבורת הנפטר אך בעצם היא משמשת הרבה מעבר לכך, היא מקשרת בין הנפטר לקרוביו, היא עיקרו של "נחלת הקבר", ואליה מתכנסים לטקסי התייחדות. משום כך נערכו דיונים רבים במוסדות הקשורים להנצחה כיצד לעצב את המצבה. בסופו של דבר המדור להנצחת החייל בראשית 1950 קבעה כללים מאוד ברורים וקשוחים בעניין. נבחרה המצבה השוכבת המוגבהת מעט מעל פני הקרקע, בראש המצבה נמצאת כרית אבן ועליה נעשה הכיתוב, ישירות על האבן ולא לוחות מתכת או חומר אחר. לאורך המצבה צמחיית פרחים נמוכה. המצבה האחידה אפיינה את בתי הקברות בתחילת דרכם. דבר זה שיקף את הלכידות החברתית והקשר להנצחה הקולקטיבית שלפרט אין יכולת להנציח באופן עצמאי על פי רגשותיו. תחת המצבות האחידות נקברים קצינים בכירים ושוטרים וגם חיילים פשוטים. עם חלוף השנים ניתן לראות שינוי בבית הקברות שמאפיין את השינוי החברתי. מהרגשה קולקטיבית הכלל חברתית לעבר האינדיבידואל, האישי. משנת 1995 בעקבות החלטת בג"ץ הוחלט שניתן להוסיף לכיתוב הממלכתי גם כיתוב אישי, כמובן במסגרת מאוד מוגדרת וברורה, תוך קבלת אישור מן האגודה להנצחת החייל. הדינאמיקה של השינויים במצבה הצבאית הישראלית בה ניתן להבחין בסיור בהר הרצל משקפת את השינויים שחלים בחברה ובתרבות הישראלית. מהמצבה האחידה והנוקשה למצבה שמופעים בה אלמנטים אישיים. המצבות מספרות את ההיסטוריה הישראלית ברובד האישי של הנפטר וברובד החברתי הכלל ציבורי והיחס לזיכרון.

 

סיור הנצחה הקשור בדמויות מפסגת זאב

את מסלול הסיור נבנה על פי דמויות הקשורות ומונצחות בפסגת זאב. ניתן לשלב את כולם וניתן להתמקד על חלק מהם. הצגת הדמויות תעשה על פי סדר הופעתם בבית הקברות. המונצחים בהם נעסוק הם:

זאב ז'בוטינסקי, השישה עשר, חללי נווה יעקב, חללי הארבעה, גל, בנימין שלום, ירמי ברדנוב, עוזי נרקיס.

 

חלקת גדולי האומה – זאב ז'בוטינסקי

את הסיור שלנו נתחיל בחלקת גדולי האומה. בסמיכות לראש ההר שם טמון הרצל מצויה חלקה שהוגדרה כחלקת גדולי האומה שם נטמנים על פי הגדרה גדולי האומה, (גדול אומה מוגדר מי שכיהן באחד מהתפקידים הבאים: ראש ממשלה, נשיא המדינה, יושב ראש הכנסת, מנהלי הסוכנות היהודית).

זאב ז'בוטינסקי למרות שלא מוגדר בקריטריונים שהוזכרו למעלה נקבר במקום וזאת כיוון שהוערך מאוד כאחד ממנהיגי התנועה הציונית כמייסד בית"ר ומנהיגי התנועה הרביזיוניסטית. הוא עצמו נפטר ונקבר בארצות הברית בשנת 1940. נושא הבאתו לקבורה בארץ היה בעייתי בגלל היריבות הפוליטית עם בן גוריון. ז'בוטינסקי ביקש בצוואתו להיקבר בארץ ושזה יעשה בידי ממשלת ישראל הריבונית. בן גוריון שהתנגד באופן מפורש ומעשי להעלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ טען שקבורה ממלכתית והעלאת עצמות לארץ שמורה לשני אישים להרצל ולברון רוטשילד וז'בוטינסקי לא. רק בשנת 1963 עם פרישתו של בן גוריון וכניסתו של לוי אשכול לתפקיד שונתה המדיניות ועצמותיו של ז'בוטינסקי הועלו לארץ בטקס ממלכתי שנערך ב 9 ליולי 1964.

יחד עם ז'בוטינסקי נקברה גם יוענה אשתו בהשתדלות המשפחה והתנועה הרוויזיוניסטית.

 

חללי נווה יעקב

חמשת חללי נווה יעקב קבורים בחלקה אחת (מספר עשר במסלול ההנצחה בחוברת המחולקת בבית העלמין). חמשת החללים נפלו ביום ז' באייר תש"ח (16/5/1948). ביום השלישי להכרזת המדינה. הם נפלו תוך שהם מנסים להגן על היישוב מהתקפות הערבים שהגיעו מסביב. שלושת ימי הלחימה האחרונים היו קשים ביותר. כיוון שזה היה אחרי שבועות ארוכים של מצור וקרבות. בסופו של דבר במהלך יום ראשון בלילה אור לז' באייר הוחלט על נסיגה מהמקום. הפיקוד המקומי עם פליטי עטרות שהגיעו לנווה יעקב החליטו על נסיגה לעבר הר הצופים. טרם עזיבתם קברו את הנפטרים וציוד חיוני שלא היה ניתן לסחוב ויצאו לדרך לבית החולים הדסה להר הצופים. לאחר הנסיגה נכנסו הערבים למקום והרסו אותו עד ליסוד. פרק זמן קצר לאחר סיום המלחמה הועברו הגופות לקבורה בהר הרצל [חשוון תש"י, נובמבר 1949].מיקום השישה עשררחוב השישה עשר הוא שם של רחוב מרכזי בפסגת זאב מרכז, הרחוב הראשון של השכונה שנחנך עם ראשית האכלוס, ביום ראשון כ"ד באדר תשמ"ה (17/3/85). שם הרחוב מנציח פעילות של מחלקה מההגנה שיצאה לבצע פעילות עונשין בכביש המחבר את רמאללה עם לטרון בלילה שבין ימים רביעי-חמישי אור לכ"ג באדר א' תש"ח (4/3/1948).

מטרת המבצע הייתה לפגוע באוטובוס המוביל מדי בוקר פועלים ערבים מרמאללה ללטרון. כדי להבהיר לאויב המתנכל לתחבורה היהודית, כי יש לכוח היהודי יד ארוכה החודרת ומגיעה לתוך אזורים ערביים, זאת תוך כדי הטרדת התחבורה הערבית. מסגרת המבצע נקרא "מבצע שמואל". תשעה עשר לוחמים השתתפו במבצע, שישה עשר מהם נהרגו. מספר זה מציין את שם הפעולה "השישה עשר".

יש גרסאות שונות לגבי דרך ההימלטות, אולם אין ספק לגבי התוצאה העגומה: נועם וחמש עשרה מחבריו נפלו חלל ורק שלושה חזרו לעטרות.

ואלה שמות שישה עשר כפי שפורסמו בפקודת יום של גדוד מוריה: מפקד הפלוגה סרן נועם גרוסמן בן 20, סגן מפקד הפעולה מרדכי (מוקה) גרוסמן בן 21, מפקדי הכיתות: יהושע ויסמן בן 21, יקותיאל אורבך בן 23, ואשר ליפצין בן 19, החיילים: שמשון דגני (ג'אנה) בן 20, אליהו וילצ'ק (זאבי) בן 19, שמעון יעקובוביץ בן 21, מרדכי (חביב) יפרח בן 18, משה כהן בן 24, יהודה מזרחי בן 24, יהודה (בן שלום) מזרחי בן 16, משה רחמים מזרחי בן 17, ראובן מזרחי בן 20, מאיר עזרא בן 23 וכן סגן נתן פרלמן בן 23, כתב של "קול מגן העברי" הצטרף לפעולה והיה הכתב הצבאי הראשון שנפל במלחמת העצמאות.

מיד לאחר נפילתם החליטו אנשי הפלוגה ממנו יצא הכוח לקרוא לפלוגה "פלוגת נועם" לזכר מפקדם.

כעבור שלושה ימים - בכ"ו באדר א' תשכ"ח (7.3.1948) - הובאו הנופלים לקבורה בבית הקברות בסנהדריה. בה' באלול תשי"א (6/9/1951) הועברו עצמותיהם לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצלמיקום 

לקריאה נוספתא. מ' עזריהו, "הר הרצל, מתווה היסטורי של בית הקברות הלאומי בירושלים", א' שילר, ג ברקאי (עורכים), ובדמם הבוקר יעלה, זיכרון והנצחה בישראל, (אריאל 172-171), ירושלים תשס"ו, עמ' 122-107.

ב. י' כץ, לב ואבן, סיפורה של המצבה הצבאית בישראל, 2006-1948, משרד הביטחון ההוצאה לאור, תל אביב תשס"ז.

ג. א' לבל, הדרך אל הפנתיאון, אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי, כרמל, ירושלים תשס"ז, 214-205.

: אזור א' חלקה 2, שורות 28-27.: אזור ב, חלקה 1, שורה 1, קברים: 5-1.

עדכון אחרון ( שלישי, 25 ינואר 2011 04:38 )
 

טבע עירוני בפסגת זאב

דוא הדפסה PDF

בשנים האחרונות הנושא של טבע בעיר הפך להיות יותר ויותר פופולארי בגלל צמצום השטחים הירוקים בתוך העיר ההולכת וגדלה, הולכת ומצטופפת. וכן בגלל המודעות הגוברת לנושא. רואים לא מעט רצון מצד תושבים פרטיים וגם ארגונים לקחת חלק בשיפור המראה הסביבתי. הצפיפות היחסית של האוכלוסייה בישראל ואחוז העיור הגבוה הם מהגורמים להתעוררות בנושא זה.

בשורות הבאות נציג את פיתוח הרעיון כפי שבא לידי ביטוי בחוברת בנושא: 'מדריך לתכנון וניהול תשתיות טבע עירוני' שכתבו איריס האן ועמיר בלבן שמתמחים בנושא, תוך התייחסות וישום הדברים בשכונה.

רשימה זו מתפרסמת בראשית חודש שבט שהוא חודש בו העיסוק בהדגשים של שמירת טבע וסביבה מתגברים בגלל מסורת הנטיעות, התעוררות השקד וראשית לבלוב. מתוך תקווה לעורר למחשבה וגם לעשייה בנושא בשכונה.

 

טבע עירוני

שטח טבע עירוני הוא כל שטח פתוח או בנוי שבו מתקיימות מערכות טבעיות הכוללות את הדומם, הצומח והחי שביחידה זו, או תופעות טבע ייחודיות בתחום העירוני. טבע עירוני יכול להיות תופעה קבועה או עונתית (קינון ציפורים כמו סיס החומות או בזים שמקננים בבניינים בערים רבות באביב ובתחילת הקיץ). תשתיות הטבע העירוני הינם חלק בלתי נפרד ממערך השטחים הציבוריים הפתוחים.

את השטחים הציבוריים מחלקים לשתי קבוצות ראשיות:

א. גנים ופארקים – שטחים אלה כוללים גנים ופארקים הנמצאים בשכונה וגם מחוץ לה.

ב. שטחים פתוחים תפקודיים – אלו שטחים ציבוריים פתוחים הכוללים צירים ירוקים, שטחי חיץ וגינון.

שטחים ואתרים של טבע עירוני יכולים גם לכלול אתרים ארכיאולוגיים.

בפסגת זאב קיימים הרבה מאוד שטחים פתוחים כשכונה הנמצאת בגבול הצפון-מזרחי של ירושלים והכוללת אזורי חיץ מגוונים ופארקים רובעיים. בכל חלק מהשכונה קיימים אתרים ארכיאולוגיים המהווים גנים פתוחים, חלקם מסודרים ומגוננים וחלקם נשארו ללא פיתוח ומאפשרים להתבונן בצורה יפה על הטבע ללא התערבות האדם.

 

תרומת תשתיות טבעיות לסביבה העירונית.

הרעיון שעומד מאחורי שימור וטיפוח טבע עירוני יש בהן תועלות שניתן להשיג רק בעזרת שטחים טבעיים ולא ניתן להשיג אותם בשטחים ציבוריים מסוג אחר.

א. תרומה לזהות ייחודית של השכונה – השטחים הטבעיים הם אלה המשמרים את הערכים הייחודיים של העיר והסובב אותה הכוללים את המורשת והתרבות המקומית. בשכונה שלנו המורשת הטבעית וייחודה הוא של טבע ומורשת אדם הנמצאים באזור ספר מדבר על כל המאפיין אותם. בתחום האתרים הארכיאולוגיים מצויים בשכונה שרידים של חווות חקלאיות (גן אבי הידע בין פסגת זאב מזרח למערב), מנזרים דיר ע'זאלי, וחורבת כעכול (בפסגת זאב מזרח), וראס טאויל בגן הארכיאולוגי בפסגת זאב מרכז. מכלול של שרידי אדם מתקופות קדומות, מימי בית שני משנה ותלמוד וגם מאוחר יותר יוצרים מרקם ייחודי אותו ניתן לראות בשכונת ספר מדבר כמו פסגת זאב.

ב. קשר לטבע – שטחי הטבע בעיר מאפשרים מגע ישיר ובלתי אמצעי בין תושבי העיר לבין הטבע המקומי: נוף טבעי, צומח, בעלי חיים, לקשר זה חשיבות פסיכולוגית גבוהה. בנושא זה יש לשכונה שלנו הרבה מאוד אפשרויות הרחבה ופיתוח. כל אחד יכול בכל אזור בשכונה להיחשף למימד טבע כזה או אחר בהתאם לתחום עניין. צומח טבעי כמו עצים ופרחים הגדלים כאן בשטחים הפתוחים. תצפיות נוף בעיקר מהשטחים הפתוחים הגבוהים והגנים המטופחים. וגם מבט ותצפית על עולם החי מאפשרים כאן למעוניין לצפות ולהביט בסובב הטבעי. דרך עולם היונקים (צבאים, שפני סלע), עופות (עורבים, קאקים, וציפורי שיר הנמצאים ליד הבית).

ג. העצמה קהילתית – המצאות בסמיכות למשאבי טבע טבעיים יכולה להוות בסיס להעצמה קהילתית על בסיס מכנה משותף של קירבה לטבע המקומי, פעילות לשמירת על הטבע המקומי והייחוד הקהילתי, אתר טבע עירוני מתאים במיוחד ליצירה ולקיומה של פעילות חברתית, פעילות מחקר ולימוד. פעילות מעין זו יוצרת זהות עם המקום שהיא כל כך חשובה. בהקשר זה בפסגת זאב נעשו פעילויות מעין אלה ביער הקהילתי יער מיר שהוא יער קהילתי מיוחד עם מאפייני יער של ספר מדבר. הפעילות בו נעשתה על ידי גיבוש צוות שקבע את 'חזון היער' ושמטרתו לשמור על יער ייחודי זה ולהנגיש אותו לתושבי השכונה. הפעילות סביב היער שנעשתה בעבר ועוד יש רבות לעשות בהמשך, יצרה זהות מקומית מאוד חזקה שיש לשמור ולפתח אותו.

גם הפעילות בחלקות החקלאיות הקהילתיות (סחב"ק) בפסגת זאב צפון הן דוגמא יפה של פעילות היוצרת העצמה קהילתית.

ד. חסכון באמצעות שימוש במשאבים טבעיים – בתכנון ובניהול נכון במרבית המקרים שטחים טבעיים הם חסכוניים יותר להקמה ולאחזקה בהשוואה לשטחים ציבוריים פתוחים אחרים. הן בגלל אינטנסיביות פיתוח נמוכה והן בשל העובדה שמיני הצומח המקומי הם חסכוניים במים. הדבר הזה משמעותי ביותר באזור כמו פסגת זאב הנמצאת בסמיכות למדבר ובו יש חשיבות רבה לעודד שילוב בצמחיית טבעית החוסכת מים. גינות ציבוריות המשופעות בדשאים שהם יפים בפני עצמם אך הם זוללי מים הם דוגמא של מעורבות לא ראויה בסובב הטבעי.

ה. צדק סביבתי – נגישות של כלל האוכלוסייה לטבע מקומי, גם של אוכלוסיות בעלות ניידות מוגבלת המתקשות להרחיק לאתרי טבע מחוץ לעיר, תכנון וניהול מערכות טבע עירוני בנגישות גבוהה לכלל האוכלוסייה, משיגים בסופו של דבר צדק סביבתי ויכולות לחסוך משאבים לנסיעות לאתרים מרוחקים לבילוי. במסגרת זו יש הרבה מה לקדם בשכונה. חלק מהגנים הפתוחים נגישים אך חלק אחר יש צורך בהשקעות קטנות וגדולות להביא את השטחים הפתוחים לגישה לכל תושב, זקנים כצעירים.

ו. שמירת מגוון ביולוגי – לטבע עירוני יש אפשרות לתרום בשמירה על מגוון מינים של עולם הטבע, למרות שהשטח העירוני נועד לשרת את האדם ניתן במחשבה נכונה גם לשמר מגוון ביולוגי. במקרה של פסגת זאב ניתן לציין את שפני הסלע כדוגמא ייחודית ראויה. נכון ששפני הסלע גורמים נזק לגינות פרטיות ושטחים פתוחים אך במחשבה ותכנון נכונים ניתן למצוא את האיזון בין שמירה ולנזק הנגרמים על ידם ובכך לתרום לשמירה על המגוון הביולוגי בשכונה.

ז. שיפור באיכות החיים העירונית – בנוסף לנושאים שנמנו עד כה ניתן לציין ששמירה על המסגרת הטבע העירונית בסופו של דבר תורמת תרומה רבה לאיכות החיים של כל אחד ואחד מאיתנו.

 

שיפור האקלים העירוני

לשטחים הפתוחים בעיר וסביבתה ובכללם גם שטחי טבע יש תרומה מאוד משמעותית בהפחתת עומס החום בעיר, ביצירת שטחים מוצלים ונעימים לשהייה במשך שעות היום ובתהליכים של קיבוע פחמן הידוע כגז חממה. עניין זה יש לו משמעות מרובה באזורים חמים וכמובן כמו בפסגת זאב הנמצאת בסמיכות למדבר יש לכך חשיבות רבה. שטחים פתוחים עם צמחיה קולטים מזהמים מהסביבה.

לשם הדגמה, עץ בוגר אחד יכול לסייע בהפחתת הטמפרטורה בסביבתו בקיץ בכ- 4 מעלות צלזיוס. עץ אחד יכול לספוג בשנה 20 ק"ג אבק ולספוג 80 ק"ג תרחיפים המכילים מתכות רעילות כמו כספית, ליתיום או עופרת. עץ אחד מנקה מסנן ומטהר 100,000 מ"ק אוויר מזוהם, מייצר 700 ק"ג חמצן וקולט 20 טון פחמן דו-חמצני. כמה חשוב לשמור ולטפח גידול עצים בשטח הפתוח והטבע העירוני.

 

החדרת מי נגר

עצים וצמחיה בשטחים פתוחים בעיר בכלל ובאזור ספר כמו בפסגת זאב יכולים לתרום תרומה רחבה לחלחול וסינון מי גשמים אל מי התהום. צמחיה עוצרת את הזרימה העלית, גורמת לחלחול המים וסינונם בשכבות הקרקע השונות, כך מגבירים את כמות ואיכות מי התהום שכל כך חשובים לנו וכך גם גורמים להפחתת כמות ההצפות והשטפונות בימי גשם סוערים.

 

כלים לשימור וטיפוח מערכות טבעיות בעיר

כדי להשיג בצורה טובה את המטרות והיתרונות של אתרים ושטחים טבעיים בעיר יש לשים לב ולאמץ מספר כלים שמטרתם לשמור, לטפח, לשקם ולנהל נכון את אתרי הטבע העירוני. המדריך לתכנון וניהול תשתיות טבע עירוני מונה תחומים שונים שמתוכם נדגיש כמה הקשורים למסגרת שלנו.

1. הקצאת שטחים – הרשות העירונית צריכה להקצות שטחים שיוגדרו כשטחים של אתרי טבע עירוני. בפסגת זאב יש שטחי רבים יחסית לשכונות אחרות אך צריך להגדירם ולדאוג לשומרם.

2. תמהיל שימושים – צריך לקבוע איזון בין הצרכים האנושיים, צורכי בילוי ונופש לעומת הצורך לשמר שטח עם אופי טבעי למען הצומח והחי.

3. יצירת מודעות ומעורבות – כדי שהנושא יכנס לתודעה הכללית והפרטית יש להשקיע מאמץ רב בצד החינוכי וההסברתי. יש לשלב את הציבור של השכונה על גווניו השונים. תלמידי בתי ספר, משפחות ועוד. תחום זה נעשתה בו פעילות מבורכת בעבר החל מגני הילדים בשכונה, בתי הספר על שלל כיתותיו במעורבות של המשפחות.

 

פסגת זאב שכונה גדולה עם עתודות שטחים פתוחים רבים עם פוטנציאל גדול של שמירת טבע וסביבה. אם נשכיל למפות, ללמוד ולהכיר את שיש לנו בסביבה הקרובה נוכל לתכנן ולהפעיל בצורה ראויה את אותם שטחים. ראוי להכיר אותם היטב ולמנוע שימוש שאינו מושכל ופוגע. היכרות קרובה עם המערכת הטבעיות סביבנו בכלים מגוונים ובעיקר דרך מערכת החינוך מהגן ועד לתיכון, יתרמו בסופו של תהליך לאיכות חיינו היום יומיים וישפרו את היחס שלנו לסובב.

 

להרחבה

א' האן, ע' בלבן, מדריך לתכנון וניהול תשתיות טבע עירוני, מכון דש"א – דמותה של ארץ, החברה להגנת הטבע, תל אביב תש"ע.

עדכון אחרון ( ראשון, 09 ינואר 2011 02:02 )
 
עמוד 8 מ- 15

חפשו אותנו...

Facebook

מבזקים