צביה שחור תרמה כליה לבנה

דוא הדפסה PDF

"שיחו בכל נפלאותיו" כך פתחה את הערב המיוחד לנשים, צביה שחור, תושבת פסגת זאב, אם לשמונה ילדים, סבתא לנכדים, שלפני מספר חודשים תרמה כליה לבנה בן ה- 15.5.
משפחת שחור, משפחה ידועה וותיקה בפסגת זאב. לפני 21 שנה עברו תהליך לא פשוט כאשר לבנם הגדול, התגלתה מחלת הסרטן, שממנה החלים.
בשנה האחרונה סבבו חייהם סביב הילד בן ה- 15.5 שהרופאים הודיעו להם שכליותיו עובדות ב- 12% בלבד והוא חייב השתלה מגוף חי.
במקום לספר על התקופה הלא פשוטה שהמשפחה עברה, ניתן את הבמה לצביה עצמה, כפי שהטיבה לתאר בערב ההודיה שערכה ביום שלישי לפני שבועיים לעשרות נשים שהגיעו לשמוע את סיפורה. מכל הסיפור נשמיט רק את שם הבן, על פי רצונו.
"אתחיל מהסוף הטוב, במהלך החודש האחרון, הבן שלי כבר חזר לביה"ס וללימודים והוא מתפקד כרגיל. אחרי הניתוח הוא הגיע לבית לתקופה של מעין בידוד והיום ב"ה הכל מתנהל כרגיל כאשר אחת לשבוע אנחנו הולכים לבית החולים לביקורת. שואלים אותי אם להפסיק להתפלל עבורו ואני מבקשת שתמשיכו, תבקשו שהכליה שלי תתמזג בגוף שלו לאורך שנים. לפני 15.5 שנים נולד בני וקראנו לו ע"ש סבי שנפטר זמן קצר קודם לכן. סבא שאהבתי מאוד. כשהגיע בננו לגיל 5-6 גילו אצלו מחלה בכיס השתן עם לחצים מאוד גדולים על הכליות, לחצים שבסופו של דבר הרסו את הכליות שלו. בשנה שעברה אמרו לנו הרופאים שצריך להתכונן לקראת השתלת כליה ורצוי מגוף חי. למזלנו התברר שלבן שלנו יש סוג דם AB זהו סוג שיכול לקבל מכולם דם. בהתחלה חשבנו עפ"י התיעצות עם רופאים בירושלים שיעשו לו שני נתוחים עם השתלה של חלק מהמעי הגס. אבל כשהגענו לבית החולים לבדיקות, קיבל אותנו ראש המחלקה ואמר שאין צורך בניתוח הראשון ואפשר להסתפק בניתוח אחד מורכב, כשנערכנו לניתוח המורכב, בדק את הבן שוב אורולוג ואמר שצריך לעשות רק השתלה בלי ניתוח מורכב. ואז החל שלב הבדיקות מי הכי מתאים לתת לבן את הכליה. הרופא פסל את כל הילדים שאינם נשואים ואני ובעלי אמרנו שאנו מעדיפים שהכליה תלקח מאחד משנינו. מצאו שאני מתאימה יותר לתרומה וכל כך שמחתי. הרגשתי כאילו נפלה בחיקי זכות עצומה. בשלב מסויים אשפזו אותי בבית החולים לבדיקות וגם לוועדה הרפואית  הביאו אותה לשיחה עם צוות רפואי גדול פסיכולוגים, רופאים ועורכי דין שרצו לוודא אם אני  אכן יודעת לאן אני הולכת, ומה המשמעות של תרומת הכליה עניתי "זכות ענקית לי בתור אמא להציל את חיי הבן שלי.  וסיפרתי לצוות כי לפני 21 שנה עברנו ניסיון עם בן אחר שחלה בסרטן ואנו מרגישים שהקב"ה נמצא איתם.
ועניתי שאני מרגישה את הקב"ה לצידי והולכת עם הפסוק "בידך אפקיד רוחי" אני מאמינה שהכל יהיה בסדר. עורך הדין שאל  אותי מה יקרה אם הניתוח לא יצליח ואז עניתי לו שאבא שלי היה באושוויץ, ואם אני כאן אמא לשמונה מועמדת לתרום כליה לבני, זה כבר נס גדול והשאר לא משנה" ואז נדמה שכל הצוות שוכנע ועורך הדין חובש שהכיפה אמר לי "יישר כח".
קבעו לנו תאריך לניתוח כ"ג בשבט. ואני מרגישה בתוכי כאילו אני מתכוננת לחתונה אפילו כשסיפרתי לכולם אמרתי בכ"ג בשבט החתונה בכ"ג בשבט החתונה ובהתחלה לא הבנתי למה המילים האלה יוצאות מפי, מה פתאום חתונה? ואז הבנתי שהניתוח מורכב מאותיות חתונה.
כשנקבע התאריך לניתוח החלו אנשים להתפלל עלינו, נשים התקשרו לספר שהן עושות הפרשת חלה ומברכות אותנו. לפני שבת אף התארגנו 120 נשים לאפיית חלות והפרשת חלה.
יום אחד הרגשתי שאני חייבת לשפוך את ליבי לפני הקב"ה והלכתי לקברו של ר' אריה לוין, שם קבורים גם אשתו ובניו. היה זה יום שהיינו צריכים לנסוע לחיפה ולפני כן הלכתי לחלקת הקבר, היה יום גשם זלעפות, אמרתי תהילים ותפילות לחולה אבל הרוח הייתה חזקה, והרוח העיפה לי שוב ושוב את המטריה עם כל הרצון להשאר במקום הרגשתי שאי אפשר בגלל מזג האויר ותוך כדי אני מבקשת מה' "אנא ממך תראה לי שאתה שומע את התפילה שלי, אני כל כך זקוקה לסימן. ואז החלטתי שאני לא יכולה להמשיך עוד בגלל הגשם. וממש ברגע שרציתי ללכת מהמקום, הפסיק הגשם וכאילו מזג האויר התבהר. לקחתי את הספר ואמרתי שוב תהילים תוך שאני אומרת לה' - תראה לי סימן, תעטוף אותי באהבתך. אני קוראת את פרק פ"ו ופתאום השמש יוצאת מבין העננים ומאירה לי פסוק בספר  את פסוק ה "כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך" ואז קרן השמש נעלמת והעננים שוב מכסים את השמים ואני ממשיכה לקרוא את התהילים בלהט ואז שבה ויוצאת קרן שמש מבין העננים  ומאירה לי את סוף הפרק "עשה עמי אותי לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני" ואז חייכתי לעצמי, כולי רטובה ואמרתי תודה לך ה', עכשיו אני יודעת שאתה לצידי, תודה על הדברים שהראת לי, סגרתי את הספר, שמתי אבנים על קברם של ר' אריה לבין ובני משפחתו ויצאנו לחיפה כשכל בגדי רטובים אבל אני מאושרת.
שבוע לפני ההשתלה פגשתי מישהי מפסגת זאב ששאלה אותי  בעצב למה אנחנו צריכים לעבור כל כך הרבה ניסיונות. אני אמרתי לה שאני מרגישה שאנחנו הולכים באמונה ובשמחה וכך נזכה לישועת הפרט והכלל ואותו לילה חלמתי חלום.
בחלומי אני עולה על גשר צר מלא מהמורות והגשר כאילו עולה ואין בצדדיו מעקה ואני מטפסת ומתחילה לרוץ ומרגישה כאילו מישהו דוחף אותי ואז אני מרגישה שאני חייבת לקפוץ מהגשר ועוברת בי מחשבה בחלום שיש לי בחירה או ליפול מהגשר או ליזום ולקפוץ בצורה מודעת ואני בוחרת לקפוץ. כשאני נוחתת למטה, אני מרגישה שאני נוחתת ברכות ואז אני מרגישה שבאמת זה לא היה כל כך גבוה כמו שזה נראה מקודם.
וכך קמתי בבוקר כשבלב מתנגן לי השיר "כל העולם כולו גשר צר מאוד" של ר' נחמן מברסלב.
הייתה לנו עוד זכות שהקב"ה זכנו שהניתוח יהיה בישראל. כי עד כה הצלחנו לא לצאת מהארץ וברוך ה' לא הצטרכנו לכך גם עכשיו.  זכות גדולה.
בשבת לפני הניתוח בפרשת יתרו, נכנסנו לשבת כשידענו שכולם מתפללים עלינו
הפעם לפני השבת ממה שהיה ידוע לי עשו 400 נשים הפרשת חלה  וברכו אותנו שנצליח אני בטוחה שהיו עוד נשים רבות שאני לא יודעת עליהן אבל ההרגשה הייתה נפלאה.
במוצ"ש נסענו לבית החולים, הבן שלי ובעלי הלכו לשניידר ואני לבלינסון.
ביום ראשון - יום הניתוח. אני בצום כבר מסעודה שלישית בשבת. האחות מגיעה ואמרת לי שהניתוח יתעכב כי הרופא עשה ניתוח של השתלת כליה כי נמצא למישהו תורם ממישהו אחר שנפטר ובמצב כזה אסור לחכות. שמחתי על ההודעה הנה הרופא שלנו היה כנראה צריך לעשות מצווה לפני שהוא מטפל בי. הלכתי להיות עם הבן שלי בשניידר וזאת הייתה שעה של כיף וצחוק ושמחה.
לקראת ערב ואני כבר עייפה מאוד וקצת חסרת סבלנות, וגם עדיין הייתי בצום. ראינו בחדר ההמתנה זוג הורים עם ילדה יפה קטנה שהם כל הזמן כועסים ועצבניים גם על הצוות הרפואי וגם זה על זה. הבנו שהילדה שהיא רק בת 4.5 וגילו אצלה סרטן שבועיים לפני כן. כאב לנו לראות את מצבם, כי לפני 21 שנה עברנו את אותו הסיפור עם בננו הגדול. באיזה שלב האמא והבת הלכו לאיזה בדיקה והאבא נשאר בחדר. ראיתי את האבא מכווץ בתוך עצמו במצוקה נוראית ורמזתי לבעלי שיתחיל לדבר איתו. בעלי אסף סיפר לו על הבן שלנו שגם חלה וב"ה עכשיו נשוי והחלים ואנחנו ממשיכים לחזק אותו ומסבירים לו דברים. אסף אומר לו שיקבל על עצמו משהו קטן לשמור עליו ביהדות. ואז אשתו נכנסה ובעלה אומר לה שתקשיב למה שאנחנו אומרים אבל היא לא הייתה בכלל באותו מקום. היא אמרה לי שלנו כיף כי אנחנו דתיים. ולה אין במה להאחז.
אמרתי לה שהיא טועה לגמרי כי יש לה שתי תכונות שממש יכולות להושיע אותה. קודם כל היא אמא ואמא יכולה להחיות את הילדה שלה. ודבר שני אמרתי לה שהיא יהודיה ובטוח היא תראה את הישועה.
לתוך השיחה הזאת מגיע בינתיים הרופא והמרדים ומקשיבים לשיחה. המרדים שואל אותי אם אני רוצה לבוא לניתוח. ביני לבין עצמי הודיתי לקב"ה שנתן לי את הזכות לקרב יהודי אל הקב"ה לפני הניתוח. ואז ממש נתמלאתי שמחה הרגשתי שאני מתקרבת לניתוח ממש עם קרבת ה' הרגשתי יותר שמחה מאשר הלכתי בחתונות של הילדים שלי ותאמינו לי שבחתונות של הילדים שלי הייתי מאוד שמחה.
ואז המרדים מדבר איתי ומזריק לי את זריקת ההרדמה.
וכל הזמן אני אומרת "אלקא דרבי מאיר ענני" ואמרתי את המשפט הזה שוב ושוב ושוב עד שאני ממש מרגישה כאילו אני עומדת מול הקבר של רבי מאיר בעל הנס ואז החומר השפיע עלי ונרדמתי.
כשהתעוררתי מהניתוח ראיתי את בני משפחתי במטושטש והבנתי שהרופאים סיימו איתי ועכשיו משתילים את הכליה לבני וביקשתי בכוחות לא כוחות מבני משפחתי להגיד תהילים.
וכך קמתי ונרדמתי, בבוקר קמתי  והתארגנתי לאיטי ואז אני קולטת את הנס הגלוי. הרגשתי ממש כמו אחר לידה, לא היו לי את כל הכאבים שכולם דיברו עליהם כמו כאבים קשים בכתפיים וכו'. לא,  פשוט הרגשתי שילדתי את בני מחדש, מטושטשת אבל שמחה מאוד.
לאחר הניתוח, הבן שלי התאושש יותר מהר ממני. הלכתי לבקר אותו.  במהלך הביקור היה מצב חירום של אחד הילדים ושמעתי צרחה של אשה על בנה. לא סתם שמעתי את הצרחה הזאת לא סתם - הרי כל דבר שקורה בעולמנו הוא נס ואנו חיים על ניסי ניסים. היום כך ומחר אחרת "תולה הארץ על בלימה" הקב"ה מחזיק את כל העולם, ואנו חיים על ניסי ניסים .
כל התקופה לפני הניתוח כשהבן שלי היה ב 12 אחוזי תפקודי כליה לא עשו לו דיאליזה הוא לא ביה צריך לכך. במהלך ההבראה שלנו פגשתי ביום אחד את הבחור אביה של הילדה החולה. והוא ביקש ממני לפגוש את אשתו. פגשתי את אשתו והילדה וראיתי אנשים אחרים רגועים יותר נינוחים יותר והם סיפרו לי שהכל בזכות המפגש שלנו, הם פתאום התחילו להבין דברים.
והבעל סיפר אח"כ שהוא החליט לקבל על עצמו את הנחת התפילין, "כך אני כל יום קושר את עצמי אל הקב"ה ממש ברצועות התפילין".
במהלך הניתוח קיבלתי על עצמי לעשות סעודת אמנים ולהגיד ברוב עם את "נשמת כל חי". ואז צביה אומרת את "נשמת כל חי" ואח"כ זוכה לחיבוקים מכל הנשים שהגיעו והמוזיקה מתחילה לנגן וכל הנשים יוצאות בריקוד. ריקוד מלא שמחה והודיה.
נאחל למשפחת שחור הרבה בריאות ורק טוב.

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( שישי, 25 יוני 2010 12:30 )
 

מערך התחבורה החדש עם הפעלת הרכבת בעוד שנה - בחלק מהמקרים זמן הנסיעה יגדל

דוא הדפסה PDF

בעוד שנה צפויה אי”ה לעלות על הפסים הרכבת הקלה ולהתחיל את נסיעותיה הסדירות באופן רשמי. מאותו יום ישתנה גם מערך התחבורה הציבורית כפי שתושבי פסגת זאב מכירים. כל קווי האוטובוסים היוצאים היום מפסגת זאב ונווה יעקב יתבטלו. כל נוסעי התחבורה הציבורית יחויבו לנסוע אך ורק ברכבת. אוטובוסים שיסעו בין נווה יעקב לפסגת זאב ובתוך פסגת זאב יביאו את התושבים אל תחנות הרכבת ורק באמצעות הרכבת ניתן יהיה לצאת מהשכונה בתחבורה ציבורית.
הסיבה לכך היא ההסכם שבין חברת סיטיפס לבין מדינת ישראל. כדי שיהיו לרכבת ביקושים רבים והיזם יוכל להרוויח או לפחות לכסות את מה שהשקיע, התחייבה המדינה שלא תהיה תחרות של אמצעי תחבורה אחרים לאורך תוואי הרכבת הקלה.
לקראת הפעלת הרכבת תוכננו קווי האוטובוסים הפנימיים שיביאו את התושבים אל תחנות הרכבת. במסגרת בדיקת תכנון קווי האוטובוס ושילובם עם הרכבת  שנערכה ע”י צוות תוכנית אב לתחבורה שמייצג את משרד התחבורה בירושלים  התבררו מסקנות שאולי הפתיעו את הצוות אך ידועות כבר מספר שנים לקוראים הנאמנים של “קול הפסגה”. מתברר, לפי העבודה שנעשתה, כי לנוסעים לחלק מהיעדים המרכזיים של תושבי צפון ירושלים ייקח יותר זמן להגיע ליעדיהם ברכבת מאשר כיום באוטובוס. למשל, מפסגת זאב מזרח (תחנת מוצא – רח’ רחמילביץ מול בית  106) עד להר הצופים  ייקח 26 דקות במקום 22 דקות שלוקח היום באוטובוס. הסיבה לכך היא שהנוסע יצטרך לקחת אוטובוס אל תחנת הרכבת הקלה, לנסוע ברכבת עד לצומת הגבעה הצרפתית ומשם לקחת אוטובוס עד הר הצופים. ככלל, כל מי שיצטרך להשתמש גם באוטובוס (או שניים) וגם ברכבת לא ירוויח זמן כתוצאה מהפעלת הרכבת ובמקרים מסוימים יגדל הזמן לעומת המצב כיום.

זמן ההגעה שחושב במערך החדש מורכב מזמני הנסיעה המשוערים בקווים הפנימיים וברכבת הקלה, ללא התייחסות לזמני ההמתנה בתחנות וכך גם זמן ההגעה כיום בקווים הקיימים, ללא התייחסות לזמני ההמתנה בתחנות. כך, כאשר יהיה צורך במעבר בין אוטובוס לרכבת ושוב אוטובוס הזמן המשוער לנסיעה במערך התחבורה החדש בעוד שנה יהיה הרבה יותר גבוה כי יהיה צורך לחכות לרכבת ולעוד אוטובוס בנוסף לזמן ההמתנה לאוטובוס אחד כיום. לפי החישובים הכוללים רק את זמני הנסיעה ללא זמני ההמתנה, נוסע מאותה כתובת בפסגת זאב מזרח (רחמילביץ 106) יחסוך נטו כ- 10 דקות בנסיעה לתחנה המרכזית או לשוק מחנה יהודה, אולם, אם נוסיף את זמן ההמתנה הנוסף לרכבת מתברר כי לא ייחסך זמן בנסיעה גם כאשר יש רק מעבר אחד בין אוטובוס לרכבת. כל זה כמובן עוד לפני שהתחשבנו בצורך להחליף כלי תחבורה שיקשה על הנוסעים בימי גשם או שרב.
החישובים שנערכו לנסיעה מפסגת זאב מרכז (תחנת מוצא – רח’ חיל האוויר 17), מצביעים על מצב הרבה יותר גרוע.  זמן הנסיעה לתחנה המרכזית או לצומת בר אילן לא ישתנה כלל (אם נוסיף את זמן ההמתנה לרכבת זמן הנסיעה אף יגדל). זמן הנסיעה למרכז העיר יקטן במספר דקות אך סביר להניח שיתאזן עם תוספת זמן ההמתנה לרכבת.
המסקנה היא, כי מאד ייתכן שתושבים יעדיפו נסיעה במכוניות פרטיות במקום להיטלטל ולעבור מאוטובוס לרכבת ושוב אוטובוס וכך הרכבת תגרום לעומס תנועה גדול יותר שיחמיר עוד יותר מכיוון שלרכבת תהיה עדיפות בצמתים וברמזורים, עדיפות שתפריע לנסיעה של כלי הרכב הפרטיים.
חברת מועצת העיר נציגת פסגת זאב, יעל ענתבי, מסרה בתגובה כי היה לה ברור שזה יהיה המצב וכך גם חשב ראש העיר לפני הבחירות לעירייה ומייד לאחריהן. מסיבה זו גם לקחה את תיק התחבורה כדי לנסות להפסיק את המחדל שנקרא הרכבת הקלה. לאחר שהתברר, כי לעירייה אין מעמד ואפשרות להחליט להפסיק את הפרויקט והרגולטור שהוא משרד התחבורה הוא המחליט הבלעדי, לא ראתה עניין להמשיך ולהחזיק את תיק התחבורה ולכן העדיפה להתמקד בנושאים הקשורים לפסגת זאב בלבד כולל תחבורה.
במערך התחבורה הציבורית החדש שיפעל באזור פסגת זאב בעוד שנה, עם הפעלת הרכבת הקלה יהיו 4 קווי אוטובוסים שיחברו בין חלקי השכונה ויביאו את הנוסעים לתחנות הרכבת הקלה:
קו 44 בין נווה יעקב לתחנת הרכבת בצומת משה דיין/מאיר גרשון/יקותיאל אדם. קו 44 ייסע מנוה יעקב דרך שד’ משה דיין עד לרח’ רחמילביץ, ייסע לאורך כל רח’ רחמילביץ עד לרח’ מאיר גרשון בו ימשיך עד לתחנת הרכבת בצומת מאיר גרשון/משה דיין תדירות הקו ברוב שעות היום כל 8-10 דקות.

קו 45 מקרית קמיניץ בנוה יעקב למסוף יוספטל בפסגת זאב מזרח. יהיה הקו המרכזי בעל התדירות הגבוהה ביותר. ייסע לאורך שד’ משה דיין עד רח’ חיל האוויר, יכנס לפסגת זאב מרכז לאורך כל רח’ חיל האויר, יפנה לשד’ סיירת דוכיפת ויכנס בחזרה לפסגת זאב מרכז דרך רח’ הסיירת הירושלמית, רח’ הששה עשר ומשם לכיוון הקניון, יכנס למזרח דרך רח’ רחמילביץ יפנה לרח’ דב סדן ואליהו מרידור. חלק מהאוטובוסים שיכונו 45א ייסעו דרך רח’ יוסף נדבה. תדירות הקו בשעות השיא כל 6-10 דקות

קו 41 מתוכנן לחבר בין פסגת זאב דרום לרח’ שמואל תמיר בפסגת זאב מערב, אולם לא ברור אם ניתן להכניס אוטובוס לרח’ שמואל תמיר כך שקו זה ספק אם יפעל.

קו 44 מאזור התעשייה עטרות לפסגת זאב יפעל מספר פעמים ביום. בשעות הבוקר מפסגת זאב לעטרות ובשעות אחה”צ מעטרות לפסגת זאב.

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( שבת, 20 מרץ 2010 22:57 )
 

מה חושבים בכנסת על הרכבת הקלה?!

דוא הדפסה PDF

דיון בכנסת בשאילתה של ח”כ חיים אמסלם שנערך ביום רביעי 24.2.10 – מספר ימים לפני פורים: פרויקט הרכבת הקלה בירושלים: סחבת והתעלמות מצרכי הציבור החרדי.

היו”ר יולי תמיר:
חבר הכנסת אמסלם, פרויקט הרכבת הקלה בירושלים: סחבת, והתעלמות מצרכי הציבור החרדי, הצעה לסדר-היום מספר 2560, בבקשה.
חיים אמסלם (ש”ס):
גברתי יושבת הראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, תושבי ירושלים כבר התרגלו לשיבושי התנועה במרכז העיר ולאורך התוואי המתוכנן של הרכבת הקלה, שנמשכים כבר מזה כמה שנים, פרויקט הרכבת הקלה בירושלים הוא דוגמה בולטת להתעלמות הרשויות מהציבור החרדי וצרכיו. הציבור החרדי הוא ה-צרכן ה-מרכזי של התחבורה הציבורית. המשפחות החרדיות הן על פי רוב מרובות ילדים והכנסתן על פי רוב נמוכה, מה שמביא לכך שציבור זה מבצע שימוש נרחב בתחבורה הציבורית באחוזים גבוהים יותר מכל ציבור אחר. אם כן, מדוע מהלך זה, שבא לשפר ולקדם את התחבורה הציבורית בירושלים, מתעלם בעליל מצורכי הציבור החרדי?
חישוב קל מעלה, שהאוכלוסייה החרדית רק תפסיד מהפעלת הרכבת הקלה. ראשית, מסלול הרכבת הקלה עובר הרחק מהשכונות החרדיות. כוונתי לשכונות גאולה, מטרסדוף, הר נוף, גבעת שאול, רמת שלמה, רמות, כל האזורים החרדיים. הציבור החרדי לא יוכל לעבור להשתמש ברכבת הקלה ויישאר תלוי בתחבורה הציבורית הישנה, ימשיך להידחס באוטובוסים, והצפיפות הרבה המאפיינת את האוטובוסים בקווים המשרתים את הציבור החרדי צפויה להישאר.
כמו כן, הפרויקט שמתוכנן לפתור את בעיית הפקקים בירושלים שכח משום מה לטפל בפקקים הנצחיים, שאוטמים את האזורים החרדיים גאולה, כיכר השבת, צומת בר אילן. אדרבה, העומס ממרכז העיר יועתק אל הצירים החלופיים, שעוברים בשכונות החרדיות, לשם תופנה תחבורת האוטובוסים והרכבים הפרטיים.
מדוע כאשר מבוצע מהלך בהיקף כה נרחב ובעלות של כשני מיליארד שקל, האוכלוסייה החרדית אפילו לא נלקחת בחשבון? למה אין התחשבות בצורכי האוכלוסייה, שהינה כשליש מתושבי הבירה ומשתמשת בתחבורה הציבורית באחוזים גדולים יותר מכל אוכלוסייה אחרת בעיר? לצערי, שוב ושוב אנו מקבלים תזכורות מכל הכיוונים שהחרדים הם אזרחים סוג ב’. אבקש לדון בנושא באחת מהוועדות שיוחלט עליהן.
היו”ר יולי תמיר:
תודה רבה. שר התשתיות, בבקשה.
חבר הכנסת אמסלם, זה קצת מאוחר להעלות את הסוגיה הזאת עכשיו - אתה יודע כמה כבר עובדים על הרכבת? 5, 6, 7, 8?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
לפי סולם ריכטר, 50 שנה כבר.
אורי אורבך (הבית היהודי): עשר שנים.
היו”ר יולי תמיר:
נראה כאילו מאז שנברא העולם, בלי להתווכח על דרווין או לא, חפרו את הרכבת הקלה בירושלים וטרם סיימו.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
גברתי היושבת ראש, חברי הכנסת, אני משיב בשם שר התחבורה, מר ישראל כץ. הקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים נמצא בסדר עדיפויות גבוה במשרד התחבורה, משרד האוצר ועיריית ירושלים. פרויקט זה ישפיע בצורה משמעותית על הרגלי הנסיעה בירושלים וישפר את איכות חיי תושביה.
עם זאת, אני מודע לסבל שנגרם לתושבים במהלך הקמת הפרויקט, ובפרט על רקע התארכות הקמתו בגין מחלוקות רבות בין המדינה לזכיין.
העבודות בפרויקט נמשכות כל העת, ובימים הקרובים אף יחלו בנסיעות מבחן על חלק ממסלול הנסיעה של הרכבת, וזאת לקראת סיום הפרויקט בשנה הקרובה. אנו נמשיך לפקח על העבודות המתבצעות ולקדם בכל האמצעים ובכל המאמצים את הקמת הפרויקט לרווחת התושבים.
באשר לשירות של התחבורה הציבורית שניתן לציבור החרדי, תוואי הקו המוקם בימים אלו תוכנן על רקע סקר ביקושים של מערך התחבורה הציבורית בירושלים. סקר זה, שנערך על-ידי אנשי מקצוע ומערכות בדיקה בין-לאומיות, מצא כי מסלול הנסיעה משד’ הרצל דרך רחוב יפו ודרך כביש מספר 1 הינו המוקד המרכזי לביקושי נסיעות בתחבורה הציבורית בירושלים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
יש בעיה עם הרכבת הקלה בשכונות החרדיות. הם ירצו קווי מהדרין, ואם יישבו נשים מאחורה וגברים מקדימה, הרכבת לא יהיה לה - - -
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
לא. עשו מסילה כפולה.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אני חושב שהם פשוט יישבו על מסילת ישרים, והכל יהיה בסדר.
אורי אורבך (הבית היהודי):
לכן, אדוני השר, יש נסיעת מבחן. מנסים לנסוע ביחד. לא יצליחו? - יעשו עוד רכבת.
היו”ר יולי תמיר:
אם זה לא היה כל כך עצוב, זה אפילו היה מצחיק.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אחד הקווים הנוספים שיפעלו במסגרת הרשת (הקו הכחול) יעבור מדרום העיר, דרך לב השכונות החרדיות - גאולה, שכונת הבוכרים ושכונת שמואל הנביא - ויגיע עד להר חוצבים, ובשלב יותר מאוחר גם לשכונת רמות.
במסגרת הרשת, מתוכננים צירי תנועה נוספים לרחוב בר-אילן, רחוב ירמיהו ועוד שלוחה מהקו הראשון אל שכונת הר נוף דרך שכונת גבעת שאול.
חבר הכנסת אמסלם, נדמה לי שעברתי כך ביעף על כל שכונות ירושלים החרדיות שאתה ציינת ולא החסרתי אחת.
קווים אלו יספקו שירות של תחבורה ציבורית כמערכת להסעת המונים לרוב השכונות החרדיות ומרכזי החיים של המגזר החרדי בירושלים. ובא לציון גואל. תודה.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אני מציע להעביר את הדיון לוועדה.
היו”ר יולי תמיר:
אוקיי. יש הצעה אחרת? חבר הכנסת נסים זאב, יש לך הצעה אחרת? השר מציע להעביר לוועדה - אז אולי נסתפק בכך.
נסים זאב (ש”ס):
אדוני השר, הסבל שתושבי ירושלים עוברים פה יום יום ושעה שעה - איזו רכבת קלה? במה היא קלה? רכבת ארורה ומקוללת, הרסה את העיר. אפשר היום לעבור ברחוב יפו? אפילו על חמור כבר אי-אפשר לרכב בעיר הזאת. חוץ מהרפורטים של החנייה במרכז העיר אפילו בשעות הלילה עד השעה 23:00: “וימררו את חייהם” - זה מה שעושים לתושבי ירושלים. אסור להוסיף עוד מטר אחד של מסילה בעיר הזאת: לא לחרדים, לא לערבים ולא ליהודים. זו קללה שנחתה עלינו.
אדוני השר, אני רוצה להגיד לך: תיקחו בחשבון שבעיר, בסופו של דבר, תהיה רכבת אבל לא יהיו שם אנשים. תיקח את זה בחשבון. תהיה הרכבת הכי ארוכה, הכי קלה והכי מהירה - אנשים לא סובלים לנסוע ברכבות האלה, כי לא נשארה עיר בעיר הזאת. אין עיר. אם תעבור במרכז העיר בשעה 22:00 או 23:00 בלילה, מישהו יכול לעבור שם? חוץ מפסי רכבת ראית שם עוד משהו נוסף? אין. אין שום דבר.
בזמנו, הצעתי שבעיר הזאת יקחו כרכרות כמו שהיה בנתניה ובמקומות אחרים, שידהרו על סוסים - זה הרבה יותר נורמאלי מאשר הרכבת הזאת. אמבולנס רוצה לעבור בשעות הצהריים, וזו פשוט סכנת נפשות. הוא צריך לחכות ולצפור 20 דקות כדי לחצות את העיר הזאת. מי המטומטם הזה שהביא את הקללה הזאת לעיר הזאת?
אדוני, אני אומר לך: אתה, כשר התשתיות, צריך לעשות ועדת חקירה בנושא הזה. אני מדבר בכל הרצינות.
היו”ר יולי תמיר:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, מה אתה מציע?
נסים זאב (ש”ס):
אני מדבר מכל הכאב. אני זועק את הזעקה של כל התושבים. אני עובר שם כל יום עשרות פעמים, ואני רואה איזה חורבן הביאו לעיר הזאת.
היו”ר יולי תמיר:
חבר הכנסת נסים זאב, מה אתה מציע?
נסים זאב (ש”ס):
אני מציע שזה יבוא או לוועדת סמים - אני מדבר בכל הרצינות. כי מי שהכין את התכנית הזאת היה מסומם. או לוועדת חוץ וביטחון.
היו”ר יולי תמיר:
אני חושבת שאנחנו נתכנס להצעתו של השר שמציע להעביר לוועדה. אדוני השר, לאיזו ועדה? לוועדת הכלכלה?
חיים אמסלם (ש”ס): כלכלה.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אולי למעמד האישה - - -
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא. ועדת כלכלה.
היו”ר יולי תמיר:
אנחנו מצביעים. מי שמצביע בעד - הוא בעד להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה.
הצבעה מס’ 14. בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה -7,   נגד -1, נמנעים - אין.
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו”ר יולי תמיר:
ברוב של 7 ומתנגד אחד, הנושא עובר לוועדת הכלכלה. הייתי אומרת “ובא לציון גואל”, אבל כנראה שלא.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גברתי, עדיף שגואל יישב בתל-אביב.

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( חמישי, 04 מרץ 2010 23:42 )
 

נסיעה ברכבת למרכז העיר תארך.....30 דקות

דוא הדפסה PDF

עד היום, כאשר נשאלה השאלה כמה זמן תארך נסיעה בין פסגת זאב למרכז העיר כאשר תהיה רכבת קלה, התשובה שניתנה ע"י כל הגורמים המקצועיים הייתה בין 15 ל- 20 דקות, אורך זמן שגם למתנגדי הרכבת נשמע כנקודת זכות לטובת הרכבת הקלה.
בישיבת ועדת תחבורה במינהל הקהילתי שנערכה ביום שלישי האחרון, הופתעו מספר חברי הועדה הבודדים שהגיעו לגלות כי צוות תוכנית אב לתחבורה העביר לליאת בכור, המתכננת הפיזית של המינהל הקהילתי צפי של הערכת זמנים  בנסיעה מפסגת זאב למרכז העיר. באופן כללי מסתבר שנסיעה כיום באוטובוס ישן של אגד אורכת לתושבי הפסגה 30-40 דקות, תלוי במקום בו הם גרים. הצפי של צוות תוכנית אב שכאשר הרכבת הקלה תתחיל לפעול, הזמן המוערך לתושבי הפסגה להגיע מפסגת זאב למרכז העיר הוא כ-  30 דקות! הווי אומר שהנסיעה ברכבת במקרים רבים, לא תקצר בהרבה את זמן הנסיעה מהפסגה למרכז העיר ולעיתים תישאר כפי שהיא היום - 30 דקות = חצי שעה.
בחישוב זה של מחצית השעה, נלקח בחשבון, מן הסתם חישוב הנסיעה בשאטלים - האוטובוסים הקטנים שיובילו את תושבי הפסגה מהתחנות בתוך פסגת זאב אל תחנות הרכבת לאורך הציר בשד' משה דיין. שאטלים אלו יצטרכו לעשות דרכם ברחבי פסגת זאב מבלי שיוכלו לזכות להעדפה כלשהי, כפי שיש לדוגמא, להעדפת הרכבת ברמזורים. בנוסף צריך לקחת בחשבון את זמן הירידה מהשאטלים והמעבר לרכבת. כאשר היעד של הנוסעים אינו צמוד לתוואי הרכבת, יצטרכו הנוסעים, לרדת מהרכבת ולקחת שוב אוטובוס או שאטל נוסף שיביאם אל היעד. כל למשל מי שגר בפסגת זאב מרכז ברח' חיל האויר ולוקח היום קו 8 לאזור גן הפעמון - כאשר תופעל הרכבת ויתבטלו קווי האוטובוסים היוצאים מהשכונה יצטרך אותו נוסע לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת בשד' משה דיין, לעבור לרכבת, לרדת מהרכבת במרכז העיר ומשם לקחת אוטובוס נוסף לגן הפעמון. סביר שזה יקח לו יותר זמן ויעלה לו יותר.
דוד פלבר, אחד מחברי ועדת התחבורה במינהל הקהילתי אמר לאחר הוועדה, כי נתון זה הפתיע את חברי הוועדה שלא הבינו  איזו סיבה יש לסבל הרב שנגרם לתושבים אם הדבר האלמנטרי, זמן הנסיעה, לא יתקצר באופן משמעותי.
כמובן שאם זמן הנסיעה למרכז העיר לא יתקצר משמעותית בנסיעה ברכבת, רוב  הנהגים ברכב הפרטי יעדיפו להמשיך לנסוע ברכבם במקום לעבור לנסיעה ברכבת שתכלול גם סרבול במעברים בין כלי התחבורה השונים. אם יהיו פחות נוסעים ברכבת, יגדל סכום הכסף שהמדינה תצטרך לשלם לזכיין בגין ההבטחה לפצות אותו כשמספר הנוסעים לא יגיע לרף מסויים.
פרטים נוספים שכדאי לדעת על הרכבת שנמצאת בפתחנו:
תדירות יציאת הרכבת בשעת שיא תהיה כל 4.5 דקות, במשך היום -  כל 8 דקות, ובשעות הלילה כל 12 דקות.
בכל רכבת יהיו שני קרונות בדרך כלל. (בשעות שקטות- קרון אחד) בכל קרון יוכלו לנסוע  250 נוסעים ומתוכם יוכלו לשבת 64 נוסעים בלבד.

{joscommentenable}

עדכון אחרון ( חמישי, 04 מרץ 2010 23:43 )
 

סטטיסטיקה

מונה צפיות תוכן : 900845

חפשו אותנו...

Facebook

סקר

איפה אתם עורכים קניות גדולות של מוצרי מזון ומכולת
 

מבזקים

מבזקים


זמני השבוע

פרשת השבוע:
ויצא
כניסת השבת: 16:01
צאת השבת: 17:15

תמונת השבוע