בית חדשות הפיסגה

סרן דמיטרי לויטס הי"ד נפל בקרב בעזה

דוא הדפסה PDF

סרן דמיטרי לויטס, מפקד פלוגה קצין שריון מפסגת זאב, נהרג ביום שלישי לפני שבועיים מירי צלפים ברצועת עזה במבצע "צוק איתן". לויטס נכנס בראש הפלוגה שלו לעזה יום לאחר תחילת המבצע הקרקעי.דמיטרי הובא למנוחות ביום רביעי בחלקה הצבאית בהר הרצל כשמלווים אותו אלפי אנשים.  דמיטרי - דימי, כפי שקראו לו קרוביו, עלה עם המשפחה מטשקנט בהיותו בן שנה, אל קיבוץ גשור. הוא גדל בקיבוץ עד גיל 14, אח"כ עבר עם אמו אחיו ואחותו לגור בפסגת זאב. למד בביה"ס רנה קסין והתגייס לחיל שיריון שם עבר קורס קצינים וחתם קבע. דמיטרי היה נגן סקסופון וחבר בלהקת ביג בנד בשם קליינמן בנד. לפני מספר חודשים החליט לחזור לקיבוץ גשור הפעם עם חברתו צליל עורי עמה תכנן להתחתן. בקרוב היה צפוי לסיים את לימודיו מטעם הצבא במדעי המדינה. 
חברים מספרים על דימי שהיה גאוות המשפחה, בחור חכם, אינטליגנט ועוזר לזולת. "הוא היה מלח הארץ וכבר בגיל 26 היה אמור להתקדם בשרשרת הפיקוד לאחר שסיים קורס מ"פ"."הוא היה אדם שכל סובביו העריצו אותו, תמיד דאג שלא יחסר למשפחתו ולקרוביו דבר..."סרן דמיטרי לויטס (26), הותיר אחריו הורים, מרינה ואלכסנדר, ושני אחים - אנה (29) ודניאל (22), המשרת כעת בשירות סדיר בצבא. אחותו הגדולה, אנה, סיפרה כי  "התיאור הכי מתאים זה מלח הארץ", היא סיפרה בבכי, "כמה אהבה למדינה? כמה נתינה? כמה ערכים? הוא היה כמו סלע".  "הוא מאוד רצה להיכנס. הוא היה בטוח שמה שאנחנו עושים זה נכון, הוא היה חדור מוטיבציה", הוסיפה אחותו. מיה קופשיץ, מי שהייתה מורתו בתיכון סיפרה על  "נער מקסים, בחור שקט, חייכן, חכם ובעל נפש של אמן".אמו של דמיטרי, מרינה גרה ברח' הארבעה בפסגת זאב, לשם עברו האם והילדים לפני כ 12 שנה. הרב אריאל, מבית חב"ד במרכז הציע למשפחה לקיים את השבעה בבית חב"ד כדי להקל על קבלת המנחמים הרבים וכך אכן היה. תוך כדי סיוע של תושבים ובני נוער במהלך השבעה. באזכרה לדימטרי, עם העלייה לקבר הטרי ביקשה המשפחה לשמוע את השיר "ואם פרידה" השיר שדמיטרי ביקש מחברתו צליל לשמוע לפני שנכנסו לעזה. כשמקשיבים עכשיו למילות השיר, הן מצמרמרות ביותר: "ואם פרידה - אז שיהיה שלום בינינו. אם כבר שלום - אז שיהיה מי שישמור עלינו. ואם עוזבים, נשאיר את הכל מאחורינו עד היום שמישהו יפגיש ביננו".

 

שמות לרחובות החדשים בפסגה

דוא הדפסה PDF

ועדת השמות של עיריית ירושלים החליטה על שמות לעוד שני רחובות בבניה החדשה בפסגת זאב. השמות ניתנו בהמלצתם של חברת מועצת העיר יעל ענתבי וד"ר יוסי שפנייר, החברים בוועדה מטעם סיעת פז- פסגת זאב.רחוב אחד יקרא על שמו של תא"ל במיל' אורי בן ארי, ממובילי המהפכה בצה"ל מחי"ר לשריון ומי שהיה סגנו של שמואל גונן (גורודיש) במלחמת יום כיפור. אורי בן ארי נולד בגרמניה בשנת 1925. בליל הבדולח התבונן ביחד עם אביו כיצד בית הכנסת עולה באש וכיצד הנאצים שורפים את ספרי התורה. זמן קצר לאחר מכן גורש מבית הספר בטקס פומבי משפיל. בטקס עמדו כל התלמידים במסדר והמנהל ציווה עליו להתקדם ואז הכריז באזני כל התלמידים: "היינץ בנר! אתה בן הגזע היהודי אשר ביצע פשעים מחרידים כלפי האנושות וכלפי העם הגרמני! בית הספר מקיא אותך משורותיו ואתה מגורש בזה מבית הספר! צא משערנו והעלם מעינינו לעד. קדימה צעד! הייל היטלר"! חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה לישראל בגפו במסגרת עליית הנוער. משפחתו, שנותרה בגרמניה, נספתה כליל בשואה. התגייס לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בגדוד הרביעי, והשתתף בשני הקרבות המרכזיים והקשים של חטיבת הראל - נבי סמואל לכיבוש צפון ירושלים וסן סימון. במבצע קדש פיקד בן ארי על חטיבה 7 של חיל השריון. לדברי ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, "לאחר מלחמת העצמאות היה ויכוח גדול בצה"ל האם לבסס את הלחימה הבאה על שריון או חי"ר. ההכרעה לטובת השריון הייתה למהפכה בצה"ל, אותה הוביל בן ארי. חטיבה 7 בפיקודו הכריעה את הקרב באום כתף, והייתה למהלך המנצח של מבצע קדש." בן ארי סומן כקצין מבריק, אשר עתיד היה להתמודד על הרמטכ"לות - אלא שאז חלה תפנית שחרצה את עתידו בצה"ל בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת שק הסוכר" - חייל שנשפט על גניבת רכוש טען במשפטו כי מפקדו בן ארי ידע על כך והעלים עין. ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, העמיד בפני בן ארי שתי אפשרויות - לעמוד למשפט או לפרוש מצה"ל. בן ארי סירב לעמוד למשפט, וסיים את דרכו בצבא. זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים הוחזר בן ארי לשירות צבאי כאיש מילואים על ידי שר הביטחון דאז, לוי אשכול. הוא מונה למפקד חטיבה 10, והוביל את החטיבה לפריצה לירושלים מצפון באחד המהלכים הגורליים במלחמה. החטיבה בפיקוד אורי בן ארי כבשה והפעם בהצלחה את נבי סמואל, המשיכה לכיוון תל-אל-פול והשתלטה עליו ובכך לא אפשרה לכוחות שריון ירדניים להגיע לירושלים מכיוון חזמא.  כמפקד החטיבה שכבשה את אזור פסגת זאב נמצא ראוי כי יקרא רחוב על שמו בפסגה. את שירותו סיים בן ארי כמפקד גייסות שריון במילואים בדרגת תת אלוף, ובהמשך מונה כקונסול ישראל בניו יורק. לאחר פרישתו התפנה לכתיבת ספרים על שירותו הצבאי. היה נשוי למִלְכָּה ואב לשבעה ילדים, נפטר ממחלה בתל אביב ב־15 בינואר 2009.
הרחוב השני יקרא על שמו של ד"ר אבנר חי שאקי שהיה ח"כ ושר בממשלות ישראל.  שאקי נולד בצפת והיה בן של רב. הוא היה תלמיד מצטיין בבית ספר אליאנס. לאחר שהשלים את תעודת הבגרות האקסטרנית למד הוראה בבית המדרש למורים דתיים בירושלים. עם סיום לימודיו עבד כמורה שכיר במוסד לעבריינים צעירים בעכו ולאחר שעמד על התנאים במוסד פנה למשרד הסעד בדרישה לסגור את המוסד, וכך אכן נעשה‏. שאקי החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובגלל הצטיינותו זכה למלגה מלאה בכל מהלך לימודיו. בהמשך קיבל תואר ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית‏ והיה לפרופסור למשפטים (משפט בינלאומי פרטי, דיני משפחה וירושה, דת ומדינה במשפט) באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן הצטרף שאקי למפד"ל. הוא הוצב במקום ה-15 ברשימת המפד"ל לכנסת השביעית, ונכנס לכנסת לאחר פטירתו של השר חיים משה שפירא. חודש וחצי מאוחר יותר, עם מינויו של יעקב-מיכאל חזני לתפקיד שר הסעד, החליפו שאקי בתפקיד סגן שר החינוך והתרבות בממשלה ה-15. שאקי התנגד למתן זכויות לעולים שאינם יהודים על פי ההלכה וביולי 1972 הצביע נגד הממשלה ואיבד את תפקידו כסגן השר. לאחר זמן מה פרש במחאה מהמפד"ל והפך לחבר כנסת יחיד. בבחירות לכנסת השמינית הקים את רשימת "התנועה לשוויון חברתי", שנשאה אופי עדתי, אך לא עבר את אחוז החסימה. בשנת 1984 חבר שוב למפד"ל ונבחר לכנסת ה-11, והמשיך לכהן בה עד הכנסת ה-14. לאחר הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, בהן נבחר שאקי ליושב ראש התנועה, כיהן שאקי כשר בלי תיק בממשלתו של יצחק שמיר.אחרי "התרגיל המסריח" באמצע 1990 והקמת הממשלה החדשה, מונה שאקי לתפקיד שר הדתות, תפקיד בו החזיק עד 1992. לאחר מכן מונה לנשיא עמית של המזרחי העולמי.שאקי היה יו"ר לשכת המפד"ל ויו"ר השדולה לקידום הבנה בין דתיים וחילונים. כמו כן כיהן כנשיא כבוד של המכון לחקר המשפחה בישראל. הלך לעולמו לאחר מחלה קשה ב-28 במאי 2005.

 

התפרעויות בשכונות הערביות - תמונת מצב

דוא הדפסה PDF

ביום ראשון השבוע, קרוב לחצות הודיע חמאס, כי הצליח לחטוף חייל ישראלי (אחד מהשבעה בנגמ"ש שלהערכת צ"ל נהרג גם הוא). מרגע זה, הרגישו תושבי פסגת זאב, כמו עוד תושבים במספר מקומות בירושלים, כאילו הם נמצאים תחת התקפת יריות.מכל עבר נורו זיקוקים ויריות עם קריאות שמחה של השכנים הערבים. התחושות של התושבים שבאותו ערב התוודעו גם לכך שנוספו עוד שלושה עשר חללים ישראלים במלחמה היו קשות מנשוא. קולות הירי היו בעוצמה חזקה ונמשכו לפחות שעתיים. אנשים התקשו לישון או להמשיך בשינה.מבירורים שנעשו אח"כ, המשטרה ניסתה להתמודד אך נוצר הרושם שהיא מתקשה לעשות זאת.הזיקוקים אולי הדירו שינה מעיני התושבים אך לטווח הרחוק הם צריכים להדיר שינה מעיני כל מי שנמצא בצומת מקבלי ההחלטות. את אותם זיקוקים הפנו מתפרעים רק לפני כשבועיים אל כוחות משטרה כיריות לכל דבר. בימי רגיעה, חודשים רבים טרום המלחמה, אני, כמי שמייצגת את פסגת זאב במועצת העיר, חשבתי ואמרתי ודיברתי עם כל מי שרק אפשר שצריך לנקוט במספר אמצעים מול הפרות החוק במזרח ירושלים ומול מדיניות "ההכלה" של המשטרה. נכון שבזמן מלחמה, צריך לרכז כוחות בחזיתות הפתוחות ולתת לחיילים שלנו לנצח אך בסיום המלחמה יש לתת את הדעת בצורה הכוללת ביותר לגבי היחס שלנו לכל חלקי ירושלים. הדברים התחילו לזוז בכיוון חיובי, כשראש העיר החל לפעול בנושא מול משרדי הממשלה ואכן תוקצבו כספים לטיפול במיידי האבנים ממזרח ירושלים. אך זה אינו מספיק וצריך לשנות מדיניות כוללת ביחס לאכיפת החוק.
שנים התריעו גורמים שונים על המנהרות שחמאס חופר וכל המערכות העדיפו להתעלם.בתוך ההתעלמות, אנשי חמאס לא הפסיקו לחפור את המנהרות לא הפסיקו להרחיב אותן ולשכלל את המעברים, זה רק אנחנו שחשבנו שאם לא נסתכל, המציאות תעלם. כמו ילד קטן החושב שמה שהוא לא רואה לא קיים, שלא לומר כמו בת יענה, כי בת יענה טומנת את ראשה בחול ואם אנחנו היינו טומנים ראשנו בקרקע אולי בכל זאת היינו רואים שם משהו.והנה בזכות שלושת הנערים שנרצחו בצורה מזעזעת גיל-עד שער , נפתלי פרנקל ואייל יפרח נכפתה עלינו המלחמה הזאת. כתבתי בזכות, כי בדיעבד טוב שנכפתה כי רק כך מישהו אילץ אותנו להישיר מבט אל המציאות ולראות את מלוא מנהרות התופת שדרכן איימו אויבינו לעשות בנו שפטים ואנחנו לא הסכלנו לראותן ולהפסיקן בזמן. עם ישראל חזק ואיתן וידינו במלחמה הזאת על העליונה, יחד עם זאת יש להודות בפה מלא - בנושא המנהרות נרדמנו על משמרתנו. אני מניחה שכל נושא המנהרות יהיה מעתה בטיפול, כי עכשיו הכל מבינים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעצום עיניים ולא להביט נכוחה לסכנה. למדנו את הלקח שאם עוצמים את העיניים המציאות לא נעלמת, זה רק אנחנו שלא רואים אותה. ודין הטיפול במינהרות הוא כדין הטיפול שצריך להעשות אחר כך בשועאפט ובכל מזרח ירושלים.גם כאן, המערכת העדיפה להסיט את מבטה מהנעשה.במחנה פליטים שועאפט, בשכונת ראס חמיס, בשכונת השלום הלכו ונבנו בשנים האחרונות עשרות רבי קומות, בצפצוף מתמשך על עיריית ירושלים ועל חוקי המדינה למרות שהם בשטח המוניציפלי של ירושלים.במסגרת ההחלטות שלא לקבל החלטות, לא ניתן אישור מלשכת ראש הממשלה לטפל בעניין. כמו המנהרות, העדיפו לעצום עיניים ולקוות לטוב אבל לא קיבלו החלטה לפעול בשטח שמעבר לגדר ההפרדה. מי גר בשכונות האלה שמעבר לגדר ההפרדה? ככלל, מאז שנבנתה שם גדר ההפרדה, והיה צריך לעבור מחסום כדי להכנס למרכז ירושלים, רבות מהמשפחות שאחד מבני הזוג עובד בעיר ויכלו להרשות לעצמן מבחינה כלכלית, עזבו את השכונות לכיוון בית חנינה, לכיוון שועאפט שמעבר לגדר וגם לעיתים לכיוון השכונות היהודיות. הבתים שהתפנו, מחירם ירד ורובם התאכלסו ע"י שוהים בלתי חוקיים שהגיעו באין מפריע משכם ומרמאללה. כי זאת יש לדעת, הדרך בין שכם לרמאללה לבין השכונות הללו אינה כרוכה בשום מחסום כלשהו והדרך היא רציפה. חשוב לשים לב, המצב כיום הוא שהם נכנסים בקלילות לשטח המוניצפלי של ירושלים (לעיתים 200 מ' מבתי פסגת זאב) ורק ברצותם לצאת משם הם צריכים לעבור בידוק. העירייה מזמן כבר הפסיקה לתת בשכונות אלה שירותים בשל חשש לעובדיה, אבל במקביל היא לא אוכפת את החוק. לא היא, לא המשטרה ולא המדינה. לכן עשרות רבי קומות נבנו בשנים האחרונות ללא תוכניות וללא פיקוח ויש הטוענים גם על יסודות רעועים שלא יחזיקו ברעידת אדמה קלה. כאשר תשתית המים לא הספיקה לאלפי האנשים שנוספו, באו כמובן התושבים וארגוני השמאל בדרישה-מאשימה לעירייה ולגיחון  כאילו הם מונעים מים מילדי השכונות הערביות. כך במהלך סיבובי, הגיעו הדברים האלה אלינו כבומרנג, מובן גם שהמים מסופקים חינם על חשבוננו כי הגיחון לא יכולה לגבות תשלום מעבר לגדר ההפרדה.השכונות הללו שוכנות על הבקע הסורי האפריקאי, אם בעוד זמן מה תהיה רעידת אדמה וכל רבי הקומות יקרסו כמגדלי קלפים  והם יקרסו, שוב יבואו בתלונה מאשימה למהנדס העיר ולראש העיר שלא וידאו שהבנייה בתחומם נעשית כראוי ולכן גרמו למאות הרוגים. הנה גם קולות רעש המואזין שכבר מזמן אינו מתפקד כקריאה למאמיניו, אלא מרעיש לצורך ההרעשה וההצקה, כמו גם קולות המוזיקה הרועשת ממתחמי החתונות (בחסות אונרא) וכן היריות והזיקוקין. המשטרה כבר שנים מדווחת מידי כחודש על תפיסת  אי אלו אנשים ומחסנים מלאים בזיקוקים ונשק... אך מאות המחסנים האחרים  - לא נודע היכן הם.יש לציין כי גדר ההפרדה שבוצעה באזור לפני כ- 10 שנים רק מעצימה את הבעיה. בזמנו אמרתי שהגדר אינה  יעילה כי היא גורמת לשאננות וכי היא מחלקת את ירושלים. אמרו לי שאין לי הכשרה  ביטחונית, דבר שהסכמתי איתו, אך תהיתי בקול האם הגדר תוכל לעצור ירי לכיוון פסגת זאב. והנה הגענו למצבים כאלו. כעת ברור לכל מי שלא התנגד לבניית גדר ההפרדה שבמו ידינו הבאנו לתוספת של עוד עשרות אלפי ערבים שרובם שוהים בלתי חוקיים לתוך ירושלים והבאנו לאנרכיה ולחוסר שליטה ישראלית בקירבה לפסגת זאב ולשאר שכונות התפר בסמוך לגדר.יתכן גם שנחפרו מינהרות מתחת לגדר ההפרדה. בעבר  לא חשבתי על זה ואי אפשר לדעת אם הן קיימות. מה שרואים בוודאות שאנשים מעבר לגדר פשוט שמים סולם ועוברים  בקפיצה אל הצד השני. כמה קל.האם חייהם של התושבים בשכונות האלה טובים? - ממש לא! אבל עושה רושם שלמנהיגיהם וגם לאונרא יש אינטרס להשאיר אותם במצבם.אני דוגלת במתן שירותים ובמתן זכויות אבל עמידה בתוקף על קיום חובות. מזמן כבר הצעתי להעביר את הבידוק הבטחוני מאזור כביש 13 לאזור הכביש המחבר בין ענתות לא-זעים, שם קיימת גדר הפרדה נוספת. כל זה כמובן תוך שליטה אמיתית בשטח מחנה הפליטים שועאפט הנושק לפסגת זאב מזרח אותו ראוי להרוס כמחנה פליטים וליישב מחדש.כמו כן,  בקשר לרפיסות שנראתה במהומות בבית חנינה ושועאפט. אסור היה להכיל התנהגות של הריסה וניתוץ תחנות הרכבת, בכל מקום אחר בארץ בהתפרעויות של יהודים המשטרה לא "מכילה" התנהגות כזאת ואין סיבה שהיא תכיל זאת מול התנהגות של מתפרעים במזרח ירושלים.

 

אירועי שועאפט - פקקי תנועה ורכבת מושבתת

דוא הדפסה PDF

ביום רביעי בשבוע שעבר בשעות הבוקר המוקדמות, החלו השמועות על חטיפת הנער הערבי ומציאת הגופה. כבר ב 6 בבוקר הפסיקו את מעבר הרכבת והחלו ההתפרעויות בתוך בית חנינה ושועאפט. הכניסה והיציאה אליהם מפסגת זאב נחסמה ע"י כוחות מג"ב.תושבים מהשכונות הערביות החלו לכלות את זעמם בכל מה שנראה להם שמייצג את השליטה הישראלית, והדבר הבולט ביותר והמשמעותי ביותר בשכונות אלו היא הרכבת וכל הנלווה אליה פסים, תחנות, עמודי חשמל, עמדות כרטוס וכד'. ביומיים הראשונים נקטה המשטרה את מדיניות ההכלה שמשמעותה לאפשר לתושבים לכעוס גם אם זעמם גורם להשחתת רכוש ציבורי בשווי של מיליוני שקלים וגם אם השחתת הרכוש מזיקה ותזיק בעיקר להם. מדיניות ההכלה, נתפסה כצפוי אצל הפורעים, כהתרת הרסן. בכמה אירועים ניסו להכנס לפסגת זאב, בתחילת השבוע זרקו בקבוקי תבערה ממחנה פליטים שועאפט לכיוון פסגת זאב מזרח, דבר שגרר שריפה בואדי שכובתה עד מהרה. החל מיום רביעי  גם סגרה המשטרה את כביש 20 והפנייה לבן ציון נתניהו לנסיעת יהודים.כל אלו גרמו לבעיות תחבורה רציניות בפסגת זאב. ביטול הרכבת יצר עומס כבד על האוטובוסים וסגירת ציר בן ציון נתניהו גרמה לעומס רב על היציאה דרך הגבעה הצרפתית. בנוסף לא הצליחו להשתלט על הרמזורים שלא יתנו העדפה לרכבת ובמקרים מסויימים החבלות שבוצעו בשועאפט גרמו לנתק ברמזורים לאורך ציר הרכבת, דבר שגרר פקקי תנועה ביציאה מהשכונה.חברת המועצה יעל ענתבי ריכזה את פניות התושבים הרבות, עמדה בקשר עם מנהל אגף תושי"ה בעיריה, קובי ברטוב ועם גורמים בכירים במשטרה על מנת לפתור את הבעיות נקודה אחר נקודה.  תיגבור האוטובוסים, הבהוב רמזורים וכו'ביום חמישי השתתפה ענתבי בפגישת חרום בעירייה  של חברי הנהלת העיר עם מפקד מחוז ירושלים. לקראת סוף השבוע אפשר היה להרגיש הקלה, כאשר בתחילת השבוע, כבר חלק מהרמזורים הובהבו, חלקם חוברו לרשת החשמל, האוטובוסים בכל הקווים תוגברו ולקווים רבים בפסגה הוכנסו אוטובוסים דו- מפרקיים על מנת לתת מענה הולם לצרכים. יש לציין, שהתקבלה החלטה נוספת להכניס את קו 66 לתוך תחנת הרכבת בגבעת התחמושת, החלטה זו גרמה להארכת הנסיעה בקו בדקות ארוכות ובהתערבותה של ענתבי, כניסה זאת אמורה להתבטל בימים הקרובים.בימים אלה קיבלה ענתבי מאות פניות מתושבים, במשרדה איגמו את כל הפניות וניסו לתת מענה לכל הפונים. "ביומיים הראשונים, היה בלבול רב ואפשר היה להבין את גודל ההפתעה" אמרה ענתבי "עד מהרה המערכת העירונית וגם המשטרה התעשתו על עצמם ואני שמחה שיכולתי להיות לעזר. ברצוני לציין לשבח את מאמצי העיריה לתת מענה מהיר ומקצועי לטיפול בבעיות שנוצרו בצפון ירושלים".ענתבי הוסיפה כי המקרה של ביטול הרכבת לנסיעה אל פסגת זאב דרך בית חנינה ושועאפט רק מוכיח עד כמה דרישתה לאי ביטול קווי האוטובוסים מהפסגה ואליה, הייתה מוצדקת. "לא ניתן בעיר כה דינאמית כמו בירושלים להסתמך רק על קו תחבורתי קשיח. זאת לא חשיבה נכונה, ואירועי השבוע האחרון מעידים עד כמה צדקתי".בנוסף, אמרה ענתבי כי הריסת פסי ותחנות הרכבת, הם שיאו של תהליך שאם היה נעצר בזמן, לא היינו מגיעים למצב הנוכחי. "במגזר הערבי אנו עדים לאנרכיה ללא ריבון בגלל חולשת כוחות הביטחון שמקבלים הנחיות מדיניות להתייחס בסלחנות לבנייה בלתי חוקית ולא לאכוף את חוקי הבנייה וחוקי הגנת הסביבה, והתייחסות סלחנית לרעשי המואזין והקולות הרמים של זיקוקים בשעות הלילה".  "האפלייה היא שבמגזר היהודי המשטרה לא הייתה מאפשרת חסימות כבישים ולא ונדליזם כפי שאירע לתחנות הרכבת בשועאפט". ענתבי עדכנה כל העת בדף הפייסבוק שלה בכל התפתחות בשטח וכן ביקשה מתושבים לכתוב לה על כל תקלה תחבורתית או אחרת שמצריכה את טיפולה והתערבותה.נכון לכתיבת שורות אלה, הרכבת הקלה פועלת במסלול מקוצר מתחנת הר הרצל ועד תחנת הגבעה הצרפתית בשני הכיוונים. קווי האוטובוס של אגד פועלים כסדרם.ניתן להגיע מגבעת התחמושת אל פסגת זאב ונווה יעקב בקווי האוטובוס הרגילים:קו 66, 22, 65, 25, 45 ביום שלישי ביצעה סיטיפס, זכיינית הרכבת הקלה ניסוי להסעת הרכבת הקלה ללא נוסעים לבדיקת כשירות הקו באזור שועפאט. צוותי התחזוקה וההפעלה של הרכבת הקלה עובדים מסביב לשעון על מנת לתקן את הנזקים שנגרמו בהתפרעויות בשועפאט.דובר סיטיפס עוזאל ותיק מסר כי בסיור מוקדם שערכו אנשי סיטיפס בליווי משטרתי בתוואי הרכבת הקלה בשועפאט התגלו מראות קשים של נזקים כבדים מאוד שנגרמו למערכות ותשתיות הרכבת בשכונה; התחנות 'שועפאט' ו'א-סהל' נהרסו כליל. מערכות השליטה על הרמזורים נפרצו והועלו באש, עמודי תימרור ורמזורים נעקרו ונופצו וכך גם המכונות למכירת הכרטיסים נותצו, נעקרו ממקומם ונשרפו.בנוסף במהלך ההתפרעויות נעשו ניסיונות לניסור המסילה עצמה ועמודי חשמל לאורכה ובמקרה אחד אף נוסר עמוד והופל ארצה.בהערכה ראשונית אומדים בסיטיפס את הנזק בעשרות מילוני שקלים ומעריכים את זמן תיקון הנזקים בחודשים ארוכים. "בשלב ראשון אנחנו רוצים להגיע למצב בו נוכל להעביר את הרכבות דרך שועפאט לשכונת פסגת זאב במטרה להשיב לתושביה את השירות. בשלב הבא נצטרך לראות איך מתקנים את כלל הנזקים לתחנות בשועפאט ומחזירים אותן לשימוש". בסיטיפס מקווים כבר בימים הקרובים להשמיש את הרכבת לנסיעה מפסגת זאב  דרך שועאפט כאשר בשלב ראשון לא יעצרו הרכבות בשתי תחנות הרכבת שנהרסו כליל. הבעיה היא אם תושבי הפסגה ישתמשו ברכבת שתעבור דרך שועאפט גם בלי לעצור בתחנות, ימים יגידו. השבוע, ביום שני בבוקר יצאה חברת המוצעה יעל ענתבי בשעות הבוקר לסיור תחבורה ציבורית עם אסי אברהמי, מנהל יחידת תחבורה ציבורית בעמותת תוכנית אב לתחבורה, כדי ללמוד מקרוב על הערכות הגורמים השונים. בסיור, עשה רושם כי התחבורה הציבורית מתפקדת יפה, מלבד כמה אירועים נקודתיים שדווחו לענתבי בהמשך. קווי 22 היו רובם דו מפרקיים ורוב הנוסעים שחיכו בתחנות דיווחו על זמן המתנה קצר. את סיורם הם המשיכו לתחנת גבעת התחמושת  ללמוד על השינוי שנעשה בקו 66 וכן פגשו את הסוקרים הנמצאים בתחנות השונות להערכת המצב.הוחלט כי בכל מקרה,  גם אם הרכבת תחל לפעול מפסגת זאב,  החל מיום ראשון הקרוב, יכנס לפעולה קו חדש, קו 46 שיהיה קו מזין לרכבת. קו זה יפעל בתדירות של כל רבע שעה החל מהשעה  5:10 בבוקר בציר של פסגת זאב מרכז לאורך משה דיין - יקותיאל אדם - עוזי נרקיס ולתחנת הרכבת בגבעת המבתר  ובחזרה, בכך ינתן מענה נקודתי ויעיל לנוסעי הרכבת, מבלי לשבש את נסיעתם של אלו הרוצים להמשיך בנסיעה באוטובוסים. מיום ראשון הקרוב תבוטל גם  כניסת קו 66 לתוך תחנת הרכבת בגבעת התחמושת והוא יחזור למסלולו הרגיל.

 

סטטיסטיקה

מונה צפיות תוכן : 1003100

חפשו אותנו...

Facebook

סקר

איפה אתם עורכים קניות גדולות של מוצרי מזון ומכולת
 

מבזקים

מבזקים


זמני השבוע

פרשת השבוע:
ויגש
כניסת השבת: 16:15
צאת השבת: 17:30

תמונת השבוע